מכאן אני ממשיך

מביט ומחפש.
אני רואה אותך שם, מבולבלת עם עצמך, נראת קצת אבודה
את מביטה אליי חזרה,
מתקרבת אליי בשקט כמו מצאת את דרכך
אני תופס אותך בכוח, מסביר לך שאסור לך לוותר
זה זמן והכל יגיע.
אני ראיתי אותך שם, כמו אבודה עם עצמך
הגעתי אליך כמו מי שנשלח לכוון
אני מושיט יד מזמינה לצאת לדרך
דרך האמת.

כשהתקרתי אליך ראיתי את רגלייך רועדות
אני מסתובב סביבך ובוחן,
ערכך כמו חפץ יקר עבורי ולא אחסיר פרט מהבדיקה
מגיע לך שאהיה מדוייק אותך
לא אשקר לך שהכל תמיד יהיה בסדר
אוביל אותך בדרך האמת

אני רואה בתוך עינייך
אני רואה דמעה
זולגת מהעין, זולגת לאורך הפנים, מתנתקת ופוגעת בחולצך.
טיפה אחר טיפה נופלות
מציירות בדמעותייך את הצורך הטעמון בך
הצורך הזה להתחיל מלמטה ואט אט לרחף לגבהים.

אני מתקרב אליך
אני לא אתן לך לאבד את התקווה להיות שם
להגיד שזה לא קיים או לא אפשרי או חלילה לא ניתן להשגה
כן, את תלמדי, שום דבר לא ברור מאליו
צריך לעבוד, לחוות, לנסות
לא לשקר לעצמך ולעגל פינות
את יודעת את האמת

אני רואה אותך
רואה אותך נופלת
ומרים אותך. לאט לאט לאט
עוטף אותך. לאט לאט לאט נותן לך להעלם
להתחזק ותהלמלא בבטחון לצאת שוב

אני עומד שם
מבין שכלום בכלל לא קרה
אין אף אחת סביב
אני מביט אל השמיים קורא בקול
שתבוא אל עולמי
כמה טיפות ירדו פתאום מהשמיים
כמו מסמלות לי
שאת בדרך...