מתחילה מחדש

בלי שום הוראות או דגשים לערב רק ההוראה המוזרה לשתות 10 כוסות מים שעתיים לפני שמגיעה, ניסתה לייחס את זה לדאגה שלו אבל זה לא משהו שאי פעם ביקש. 
לבושה בשמלה שחורה, קטנה, ללא תחתונים כרגיל, מודיעה שהיא בחוץ ומקבלת הוראה להיכנס. הבית חשוך, מוזיקה, עם הפנים לדלת והנה הוא כבר נוגע בה, שם את כיסוי העיניים ומוודא שאינה רואה דבר. השמלה מוסרת מיד וגם החזיה יורדת, היא עירומה והקור שחשה מתחיל לחדד את כמות המים ששתתה.
מעמיד אותה באמצע החדר ומתחיל לסובב, פעם ..פעמיים... שלוש... עד שאינה מצליחה לזהות היכן היא ממוקמת ביחס לבית הכה מוכר.
עוד לפני שמצליחה להחזיר לעצמה את שיווי המשקל, הכאב החד מפלח את גבה והיא נופלת על הברכיים. תעמדי, שומעת פקודה. נעמדת ושוב, אותו כאב... זה לא שהיא לא מסוגלת להכיל,  רק שההצלפה תופסת אותה לא מוכנה. הפעם לפני שהיא נופלת היא מרגישה את הידיים שלו תופסות אותה והיא כמו מנצלת את זה כדי להרגיש את המגע שלו עוד קצת. מיישר אותה ומחזיק לה את כף היד, מוביל אותה קדימה, שוב עוצר, והיא עומדת  מנסה לחשוב על החדר בו נמצאת ופתאום מרגישה יד נוגעת בה ואז יד נוספת ועוד אחת ועוד אחת ועוד.... נוגעות בכולה, בחזה, בבטן, בכוס אחת דוחפת אצבע והשניה צובטת פיטמה, השלישית מלטפת, הרביעית סוטרת והיא מנסה להבין ולספור כמה מהן של גבר וכמה של אישה, מחשבת את התנוחה שבה היא עומדת, מנסה להסיר מחשבות מביכות על מקומות פחות אהובים בגופה. המחשבות מתערבלות ולפני שהיא מבינה מה קורה, מוצאת את עצמה על ארבע ואז מתחילות ההצלפות.                מרגישה את הפלוגר, מצליחה לזהות כי זהו אדונה ואז החגורה מגיעה אחריה בעוצמה אחרת ממה שרגילה וכך בזו אחר זו הצלפה אחר הצלפה: פלוגר/ חגורה/פלוגר/ חגורה בתחילה עוד הגיבה באנחה לאחר כל הצלפה, בין לבין שומעת את אדונה כמו לוחש לאזנה - כמה הזונה שלו טובה ומכילה עבורו את הכאב וזה משחרר והכאב הופך להיות חלק ממנה, ממכר. ואז הן עוצרות. 
יד נשית מלטפת אותה במקומות המסומנים, מלטפת ואז מנשקת, לאט מגיעה למצח ויורדת לפנים, לאף, לפה הנשיקה אורכת מס' שניות  ומרגישה לה כמו אתנחתא ממחשבות. לפני שמתרגלת לתחושה, הכאב שוב מפלח את גבה ותוך כדי שוב הידיים הזרות נוגעות בה, והיא מרחפת. הכאב, המוזיקה הידיים, מתמכרת לתחושה, עפה, נעלמת ושוב חוזרת כששתי ידיים מוכרות אוחזות בה מרימות אותה ומובילות אותה לכיסא ללא משענת. הכסא כמו עוגן, היא מצליחה להרפות את גופה, כבר לא חושבת על העירום שלה לא מחשבת ישיבה "נכונה". מבקשת רק לרגע הפסקה כי המים ששתתה בתחילת הערב כבר לוחצים בתוכה אך נענית לשלילה ונאמר לה שיש לה אופציה להשתין על עצמה, אך היא מתריסה עם ראשה - שומרת על קמצוץ אחרון מכבודה. 
הידיים הזרות כמו הולכות איתה לכיסא, ממשיכות לגעת, לחדור אותה, לצבוט, להצליף בירכיים ובחזה מכיוון שאף אחד לא פוצה את פיו ורק המוזיקה מסביב שוב לא מצליחה להבין בכמה אנשים מדובר, מנסה ללא הועיל לספור ועדיין להבין כמה מהם גבר וכמה אישה. ואז שומעת את אדונה אומר לה לפתוח פה. ממשומעת לפקודה, פותחת וטועמת את הרוק שלו בפיה ולאחר מכן נותן לה לשתות לגימה של יין ובעודה בולעת אותה היד שלו סוטרת לה, הראש שלה זז בחדות כתגובה  לעלבון שחשה אך היד שלו עוצרת אותה ולופתת את צווארה במיומנות,  חונקת אותה והיא שוב עפה שוב משוחררת ללא מחשבות והוא משחרר אחיזה. היא מתאוששת והמעגל חוזר - יריקה, יין, סטירה, חניקה. יריקה יין סטירה חניקה והידיים האחרות שמכאיבות ומענגות, לופתות את ידיה מאחורי הגב וקושרות אותן אחת אל השניה. ושוב הפה נפתח ואז זין חודר לתוכו, והיא שומעת מסביבה - חור לשימוש, אסלה. והזין נכנס ויוצא מפיה וההצלפות מתחילות שוב, בגב, בחזה, בירכיים ועוד יד ששוב חודרת והיא נוזלת ותוך כדי מתאפקת כי השלפוחית כבר לוחצת והיא נחנקת אך ממשיכה, שומעת מסביבה ... חור כוס. ונוזל חם נשפך על שערה ואין לה שליטה, הזין עוד בפיה והנה משחרר נוזל גם הוא ואין לה שליטה, והפנים שלה רטובות, לא מבינה באיזה שלב התחילו הדמעות וכאילו לסגור את כל מעגל חוסר השליטה מרגישה נוזל חם זורם ממנה, משתינה והדמעות ממשיכות גם בגלל המבוכה.
זוג הידיים הגדולות  והמוכרות לה לופתות אותה, מרימות, מובילות אותה - שומעת מים זורמים ומרגישה את החמימות שלהם עליה. וכך לאט לאט מנקה אותה, את שערה, מסיר כיסוי עיניים ונושק לה ולוחש לה כמה היא כלבה טובה והיא מסדירה נשימה ולא פוצה פיה, עדיין נבוכה ומנסה להבין את החוויה שעברה. לאחר שמנגב אותה, יוצאים מחדר האמבטיה והבית ריק.  האנשים שלפני רגע נגעו בה, נשארו כצללים בראשה.
הוא מנשק אותה שוב, מתיישב בספה ואומר לה - תכיני קפה מתוקה...