באתי אליך מוצפת.
באתי אליך מלאה ברעשים ומחשבות
אין לי מושג למה עכשיו, דווקא אחרי הימים הנפלאים שעברנו בחג, הבטן כלכך כואבת.
מוצפת!!
סמס קטן שאני פה והוראה לחכות לך עם הפנים לדלת. יודעת שזה יכאב הערב, כבר לחשת לאזני (או כתבת לי) שאתה חושב שאני זקוקה לכאוב, בשבילך ובמיוחד בשבילי.
מתקרב אליי, מריח אותי, שם כיסוי עיניים וגאג בפה ואז מתחיל לגעת בכולי, כמו לחדד חושים אחרים. מרים את השמלה (באתי מוכנה.. כמו זונה טובה, ללא תחתונים. מוכנה עבורך... תמיד).
מלטף, ממשש ואז בלי להתריע, הקין כבר מורגש באחורי, פעם..פעמיים..שלוש, כמו מכין אותי לבאות.
תופס את שערי, מוריד אותי על הברכיים, מרגישה כלכך במקומי שם לרגלך והיד מיד נתלית בהן, נאחזת מחבקת. מוביל אותי לסלון, ממקם אותי ומסביר כי ההתנהלות האחרונה שלי, לא במקומה, לא מתקבלת ומובילה לעונש שיכאב.
מתחיל להצליף. תחילה עם השוט, עוד ועוד ועוד ואני מכורה לכאב הזה, לרצועות העור שנוגעות לי בבשר, שמסמנות אותו, הופכות אותו לשלך.
לרגע עצרת. אמרת שזו ההקדמה ואקבל 100 הצלפות חגורה - 50 מזו שמטילה בי אימה ועוד 50 מזו שעל מכנסיך כעת.
וזה מתחיל...
ואני סופרת, אתה מתבלבל בספירה ואני מנסה עם הגאג והאצבעות להסביר, שואל... כמה? 12? אני מהנהנת ואתה ממשיך.. 8-9-10...
מי מחליט פה על הכמות?
וזה חותך את הבשר, כל הצלפה מוציאה ממני רעש אחר, כל הצלפה מגיעה בעוצמה אחרת, לעיתים נסבלת לעיתים כאילו חודרת ומגיעה לאיברים הפנימיים. ואתה עוצר!
מלטף אותי במקומות המסומנים, נותן לי רגע להרגע לפני שמתחיל שוב, מביא פחית קרה מעביר על העור, פותח... שותה וממשיך.
והכאב, הכאב הממכר, הכאב שמנסה להכיל, מתפתלת, מזילה ריר (לעזאזל הגאג הזה), משמיעה קולות ורטובה, כלכך רטובה.
ושוב עוצר.
שם בין רגליי את המאיץ, מפעיל וחוזר להצליף ואני? הגוף בוגד בי. הוא כואב ואוהב את זה כלכך, יש לו חיים משלו... מרימה יד, מבקשת לגמור
תגמרי זונה!!! רועדתתתתתתתתת
עוצר שוב. שם אותו בין רגליי, ודוחף אצבע לכוס, לתחת.. לא עוברות להן 2 דקות ושוב, מרימה את היד (ממתי זה הפך להיות מהיר כלכך, אחת אחרי השניה?). לכמה הגענו? הפסקתי לספור. אני זזה, ונוהמת...
עצרת. 50!!
שופך עליי מתוכן הפחית, הנוזל מוסיף לרטיבות ומרגיע קצת את העור.
החגורה מוחלפת ואחרי שספרת עוד 10 הבנת שהחדשה לא עושה את העבודה מספיק טוב וחזרת לקודמת.
מתחילה לספור ...
2...3... מתפתלת, נוזלת, צועקת מבפנים (לא מוציאה הגה), הדמעות נוזלות. תבכי זונה, אבל אני מפסיקה.
מבקש שאתיישב על הברכיים ושם יד על צווארי המשתוקק וממתין בסבלנות לתורו.. ואני עפה, אני חולמת, נכנסת לעולם המקביל ואז חוזרת. מבינה שאני בין זרועותיך ומרגישה את הלב שלי קופץ, שמח.
הכאב שוב מתחיל, 30 אחרונות...
מרגישה עכשיו מחוברת לגוף שלי, מחוברת לכאב אוהבת את החגורה. אתה סופר אותן ואני לא זזה, לא נוהמת יותר. נהנת מכל מגע של עור בעור, מכילה את הכאב, מחוברת אליו. הוא שלי ואני..... שלך!!!
שעה אחכ כשהגוף שלי מחובר לשלך, אתה מחבק אותי, ואנחנו צוחקים, בתוך האינטימיות המדהימה הזאת, הלב משתחרר לו לאיטו ואני חוזרת לעצמי.
תודה אדוני }{