צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחילה מחדש

גם כותבת פתאום
לפני 7 שנים. 10 במרץ 2017 בשעה 20:51

לפעמים מרגיש שאתה קשה איתי מדי
לפעמים אתה פשוט לא מוותר
לא משנה איזה חיוך אני שמה על עצמי,
לא משנה איזו מניפולציה אני מפעילה.
אתה מוציא אותי מאיזור הנוחות שלי
גורם לי לגלות על עצמי דברים חדשים
בין אם מסקנות שלאחר שיחה
בין אם אתה מראה לי בעצמך

נכנסת אליך, מרגיש שונה הפעם, אולי כי התעקשת שאגיע מיד אחרי העבודה, למרות האי נוחות שלי (להיות בלי איפור או מקלחת, פחות ממושלמת??)
הכל שונה הפעם כי אתה מנסה לגרום לעכבות שלי להתמוסס, מנסה לגרום לי לצאת מתוך עורי, לתת לאותה אישה-זונה-שרמוטה לצאת החוצה, הרי בכתיבה אני גיבורה גדולה.
כשאני יוצאת מחדר האמבטיה, אתה על המיטה, מבקש שאתקרב אליך ואני כבר מוכנה, הגוף שלי מכין את עצמו אליך רק מהמחשבה, העקצוצים, הרטיבות, הכל שלך אבל לך יש זמן וסבלנות ותוכניות אחרות בשבילי. מבקש ממני לדבר אל הזין שלך, תדברי אליו זונה, תגידי לו מה את רוצה
ואני? נמצאת במצב של אור אדום בראש ולא מצליחה. אתה אוסר עליי לשים אותו בפה, מלקקת אותו, מגורה כולי, זזה מטה ומעלה אבל שום דבר לא קורה המילים לא מצליחות לצאת לי מהפה. תוציאי אותה, אתה שוב מבקש. ואני רק מנסה לגנוב מציצה, חוטפת סטירה, פעם, פעמיים ואז מתריסה, מזיזה את הראש ואתה בשקט סופר ואני חוזרת לזין שלך, שוב מלקקת, סותמת לעצמי את האוזניים אולי אם לא אשמע...
מנסה ומנסה ויודעת שלא תוותר
ואז אתה אומר לי מילה
אותה מילה שמוציאה ממני קוצים, שאני מגיבה לה בנהימה.. אותה מילה גורמת לי להוכיח לך שאני יכולה ואז בדרכי, מדברת אליו כאילו הוא ישות נפרדת ממך.
אבל זה לא מספיק לך, אתה מבקש להוכיח לי עד כמה אני זונה, עד כמה צריכה להיות זונה עבורך.
אתה ממשיך, קושר אותי ללא יכולת תזוזה רגליים מקופלות, ידיים צמודות לרגליים ואני פתוחה מולך - תכבה את אור אני מבקשת (אתה יכול לראות את החצוצרות שלי ככה), תיתן לי לשתות כוס יין קודם מנסה אבל אתה בשלך.. "איזור הנוחות זה פאסה בייב..."
מוציא שוט ומתחיל להצליף לי בכוס ואני נחרדת כי מבחינתי זה הדבר ה-נורא (וכדי להזהיר מראש הרי כבר הצהרתי שוב ושוב שזה מייבש אותי) ואין לאן לברוח כי אני על הגב כמו איזה חרק קטן שמזיז מחושים, אין דרך לסגור את הפיסוק בגלל הקשירה,
יש יותר מביך מזה? אלוהים תבלע אותי עכשיו. ואני מתבכיינת ומייללת "איה ולא.." ואתה ממשיך ורוצה להוכיח לי כמה אני טועה, בודק אותי .. שומעת את זה זונה קטנה? איך המיצים של הכוס שלך מרעישים, איך הכוס מתנפח מגירוי? כן אדוני, הראש אומר לא והגוף ... לגוף יש שפה משלו. יש לך ספק שזה פשוט בגללך? אתה משחק לי בראש ומביא אותי בדיוק למקום שלך.
וזה בכלל לא נגמר, אתה מורה לי להשעין את הראש אחורה ומחדיר לי אצבעות וממשיך ואני רק רוצה שתזיין אותי עוד ועוד ועוד. מגביר את הקצב, מחדיר עוד אצבע (ומציין שהחדרת 2 אצבעות) ואני כלכך נהנת, גונחת, צועקת, נוזלת ואז כשמרימה את הראש אני רואה את כל היד שלך בתוכי, זזה כמו בורג, מזיינת אותי ואני בשוק, שואלת שוב ושוב בחרדה אם הכנסת את כולך אליי ואתה מחייך חיוך קטן ומספר לי כמה אני כלבה. איפה הילדה הטובה חור? היא נעלמה. והנה פה כשאת משופדת עליי, מיוחמת, מגרגרת מבקשת עוד ועוד יוצאת לה הזונה, שמוכנה לעשות הכל עבור מנת חלקה.
אז אדוני... נכון, יש לי כמה וכמה עכבות ויש עוד דברים שהם "לא" עבורי אבל אתה מוצא את הדרך שלך להראות לי שאני יכולה, ששום דבר הוא לא באמת קשה או בלתי אפשרי.
ואני מנסה לחשוב לאן אפשר להגיע, עוד איזה גבול אפשר לחצות. אין לי ספק שעוד תיתן לי לגלות....

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י