אז הנה... הכל כאן...
אז, כן, הגבירה צודקת בהחלט, אכן יש לי חיבורים לתקופות שונות בהסטוריה... הפרעונים, הרומאים, תקופת ימי הביניים, הרנסנס והבארוק.
כולן הופיעו אצלי בדמיון בצורה כזו או אחרת ובמגוון גישות.
אני חושב, שהגורם המשותף לכולן הוא המיקום שלי כמשרת/עבד אישי לבת אצולה.
גורם משותף נוסף הוא החשיפה של העבד הפנימי שבי והגילוי, שאני לא מתנגד להפגנת שליטה וזורם איתה בצורה טבעית.
עם זאת, תמיד החשיפה של העבד הפנימי וההתייחסות אליו היא במסגרת דיסקרטית ואישית (או מצוצמצת מאד, עם נשים בלבד) ולא פומבית כלל, גורם שמאד מחזק את החיבור ומביא לעומק בשליטה.
גורם נוסף הוא הטקסיות שמתלווה לכל קשר כזה. הטקסיות מאד מחדדת את המעמדות ואת מקומו של כל אחד בקשר כזה. לדעתי, חלק מאילוף של עבד הינה ההתנהגות הטקסית היום-יומית, אותה הוא נדרש ליישם (הרבה מזה הוא פרוטוקול התקשורת מול הגבירה), אבל מעבר לכך ישנם טקסים מיוחדים שתפקידם ללמד משהו ספציפי, לחזק ולהעצים את הגבירה, לאפשר סגידה עמוקה לה, להטמיע הבנה מסויימת, לאפשר לגבירה להפגין את כוחה בדרך לא שגרתית, וכו'.
בשום מקרה ובאף סיטואציה אני לא כנוע לגבר, ההפך הוא הנכון: אני הוא נושא דברה של הגבירה בפני משרתים ועבדים אחרים. ומעבר לכך, איני נמצא בסיטואציות של כניעה בפני גברים בכלל. האמון ביני לבין הגבירה הוא תמיד מוחלט ועמוק מאד. היא יודעת שאני מרגיש את מושג השייכות ממקום פנימי עמוק.
תקופת הפרעונים:
לרוב עבד יהודי לבת אצולה מצרית. הרבה פעמים היא צעירה ממני (לפעמים בלא מעט…).
זה מקום, שבו אני יודע שמצבם של העבדים בחוץ הוא רע ואפילו מאד מסוכן, לכן אני מודה על כל יום שמתאפשר לי לשרת ולעבוד את הגבירה.
תקופת הרומאים:
גם כאן, עבד יהודי שנשבה ונקנה ע"י אצילה רומאית (והרבה פעמים נמסר לביתה כמתנה). גם כאן העבד מברך על כל יום שהוא נשאר בחיים והוא מקבל את כל מחסורו (מזון, מקום נוח לישון… וכו').
לפעמים אני מופיע שם כעבד נשוי, שגם אישתו נמכרה לאותה גבירה רומאית. במקרה כזה, יש פעמים שהאישה שלי מאולפת כשפחת מין לגבירה, לעיתים היא רק משרתת, אך מושפלת לפני הגבירה מאד, על בסיס קבוע.
הרבה פעמים אנחנו משרתים אותה כזוג.
ימי הביניים:
מבחוץ אני אביר חזק, לוחם קשוח, איש מעמד האצולה הבינוני- נמוך, בעל נכסים משלו. אך אני משרת שם גבירה שחוקרת ובודקת את הנפש כל הזמן והיא מוצאת עם הזמן את נקודות השליטה שלה בי.
היא ממשיכה בתהליך ומוציאה את העבד שבי החוצה לפניה.
גם שם אני מופיע פעמים רבות כעבד נשוי וגם שם הגבירה נמשכת לשליטה באישה שלי.
רנסנס- בארוק:
גם שם אני בן למעמד האצולה הבינוני ובעל תפקיד משמעותי בחצר של ברונית רמת מעלה. גם כאן מגיע בשלב מסוים קשר עמוק ביני לבינה, שבו המלכה שבה מוציאה את העבד שבי.
במאה ה-21:
אני משרת אישה ממעמד אצולה ותיק, היא יפה, היא חכמה, היא מצליחה מאד, עשירה ובעלת נכסים רבים.
אני מתחיל לפעמים כעובד באחת החברות שלה, או כיועץ מומחה לתחום מסוים. עם הזמן השרות הופך לאישי יותר ויותר, כשהיא מגלה ומבינה שנמצא מולה עבד טבעי.
זהו מצב שבו אין לי דאגות של כסף ומשכורת, להפך, זה מקום שבו התנאים המקצועיים שלי מאד משודרגים, גם כי אני תורם מאד להתקדמות שלה ושל הארגונים שלה. גם כאן היא יודעת שהנאמנות שלי תמיד תהיה מעל הכל והאמון בינה לביני הוא מוחלט.
זה מקום שבו אני מגייס את כל מה שיש בי כדי לקדם אותה ולהעצים את חייה. גם איש מקצוע מאד מוצלח ושימושי, גם יועץ למיני נושאים שונים וגם משרת/עבד אישי שמאולף לקיום פרוטוקולים מאד מובנים.
מקווה שמה שרשמתי כאן נותן לגבירה קריאת כיוון קצת טובה יותר לגבי מי שאני.
בכל מקרה גם שלחתי לגבירה הודעות בהאנג ובאימייל.
עם המון כבוד,
האביר 🌹
