מים שקטים חודרים עמוק

מסמר הערב

מאת: מוני אמר
הערה: שמות חלק מהמעורבים והמקומות שונו על-מנת למנוע זיהוי

(כל הזכויות שמורות)

זה היה אחד מהערבים החמים של סוף הקיץ. ישבנו על מרפסת בחולון עם אבטיח. כמה גברים, אשה אחת. שאר הנשים במטבח, מחליפות סודות וצחקוקים. רוח קלילה הגיעה מכיוון בת-ים והשרתה עלינו אווירה של סוף תקופה. החורף בפתח.
ההרגשה שלא ניצלנו את הקיץ עד תומו היתה מרוחה על הבעות הנוכחים. כאילו הפסדנו משהו שלא יחזור עוד.
עוד מזלג בגבינה הבולגרית. אבטיח. שותקים.
---
אנחנו קבוצה של כמה זוגות שאוהבים בדס"מ. רוב החברים נמצאים גם ב"הכלוב". נפגשים מפעם לפעם כדי להשתולל קצת ולהסעיר את הדם ואת המוח...אתם יודעים.
כולנו היינו חייבים להראות לקבוצה תוצאות של בדיקות רפואיות.
אז לא הסתדר לנו כל-כך להיפגש הקיץ. נסיעות, חופשות וכאלה.
אבל הדם המשיך לגעוש.
איזי פתח את הפה והציע מפגש BDSM בעוד כשבועיים. כולנו הסכמנו מיד. הבנות במטבח גם.
התחלנו לשוחח על האפשרויות.
אנחנו מחליפים שמות ומקומות ואיזי לא מתערב. אני מציץ לעברו ורואה קצהו של החיוך הממזרי המוכר. הוא משיב לי מבט.
אני מניע אליו קלות עם הראש ועושה את עצמי הולך לשירותים. איזי ממתין קצת ובא אחרי.

- "מה אתה זומם, ממזר?" שאלתי בלחש
"הקדמת אותי. ממילא רציתי לספר לך בסוף. אני צריך אותך" אומר לי איזי.
- "נו, מה?"
"שמע, עלה לי רעיון מטורף. הקיץ הזה ייזכר כקיץ-קיץ. יישאר הרבה זמן בזיכרון" חיוכו התרחב.
- "על מה כבר אתה חושב, יא סוטה?!" אני שואל.
"מה דעתך שנשלב במפגש הזה מין חופשי כבקשתך?" הוא שואל "משהו שלא קשור בזוגות"?
- "למה אתה מתכוון?!" שאלתי בחיוך.
איזי עוטה על עצמו פתאום ארשת רצינית.
"מוני, תאר לעצמך מפגש שבו רוב הנוכחים רגועים מבחינה מינית" הוא עושה לי פרצוף של חוקר "איך זה יהיה לדעתך?"
- "מה?!"
"כן" אומר לי איזי "נסדר מפגש משהו-משהו". הוא מסביר לי את הרעיון הכללי ומבקש שאעזור לו בכמה מההכנות. אני מסכים בחדווה ומבטיח לו שאתקשר ואתאם עם מי שצריך.

---------------------------------------------------------------------
שימי הוא טיפוס מיוחד.

הוא בערך בן 30, נגר. שימי עשה אצלנו (לפני גירושי) את המטבח וכשראינו כי טוב, הוא עשה אצלנו גם את הסלון. התברר שדווקא ספות, כורסאות וכיסאות מעוצבים עם ריפוד מיוחד הם שטח התמחותו העיקרי. יצא לנו טוב.
הוא הצטרף אלי כמה פעמים לערבי בדס"מ. היה לו נחמד. לשימי יש ראש טוב, לחיצת יד ענקית.

הבטחתי לאיזי שאמצא לו נגר אז ביום שישי נסענו יחד אל שימי לנגריה.

מכירים את "מרכז וולובלסקי"?
סמוך לשכונת פלורנטין בת"א, בין כל עשרות בתי המלאכה, בתי הקפה והמסעדות, נמצאת גם הנגריה של שימי, זו שפתח סבו וירש מאביו.

"אהלן! מה שלומך?" מחייך אלי שימי ומעיף מבט לעבר איזי.
"שימי תכיר, זה איזי. זה הוא עם הרעיון שתיארתי לך בקווים כלליים" אומר אני.
שימי: בסדר, לא הבנתי כל-כך מה אתם רוצים...בוא...בואו שבו. אפשר להציע לכם קפה?
אני: בשבילי תה, אם אפשר עם שיבא או נענע, אם יש.
"יש לי משהו במקרר" אומר שימי ופונה אל איזי "ואתה?"
"קפה בוץ. רגיל. 2 כפיות" עונה איזי.
שימי נעלם מאחורי המחיצה ואיזי מסתכל מסביב.
ריח חריף של ציפויי עץ ודבקים עומד באויר. כורסה בהכנה עומדת על שולחן עץ ענקי ועבה, חלקה מכוסה בריפוד. צנצנת נוזל שמברשת תקועה בתוכה מעלה לידי ריח חריף ואני מרחיק אותה ממני. איזי מעיף אלי מבט חטוף, חיוך בעיניו וממשיך לבחון מסביב בסקרנות. אני טופח על שרפרף שאני מוצא בין המכונות ואבק קל של עץ עולה לאויר.
מתיישב.
הפועל של שימי מפעיל לרגע קל משור מכני רועש. אבק נסורת מתחיל לרחף באויר.
שימי: (צועק מרחוק) מוני, כמה סוכר?
אני: (צועק בחזרה) בלי, כרגיל.

שימי חוזר עם מגש, כוסות וצלחת עם כעכים עבים מצופים בקצח, באיטיות נינוחה הוא מניח את המגש על משטח לידינו ומחלק לנו את הכוסות. הוא לוקח כוס בעצמו, מתיישב על חבית קטנה, ממקד את מבטו בקצף שבכוס הקפה שלו, לוקח שלוק ארוך, מרים את מבטו, מסתכל על שנינו ואומר: "או-קי, תסבירו לי מהתחלה"
"אל תסתכל עלי" אני אומר לו ומצביע על איזי "הוא בעצמו יסביר לך את הרעיון המטורף שלו."
שנינו מביטים על איזי. פתאום הוא כבר לא מחייך.
"אני רוצה להזמין כורסת זיונים ורוצה לדעת כמה זה יעלה" אומר איזי ומביט לו ישר בעיניים, מסיט אלי מבט לחלקיק שניה ומותח את גבו בכסאו כשהחיוך ממנו והלאה.
"מה היא צריכה לדעת לעשות?" שואל שימי
"הכורסה צריכה להיות מתאימה לגבר או לאשה. היא צריכה להיות עם סוג של כלוב מסתובב ולדעת להסתובב אנכית ואופקית לפי רצון המזיין. אני רוצה לקשור בתוכה מישהי בנוחות, שלא תוכל לזוז." אומר איזי, מבטו מתרוצץ סביב.
"מה אתה מחפש?!" שואל שימי
איזי: "חתיכת נייר"
שימי: "קח, צייר על זה"
איזי מצייר על חתיכת קרטון משהו שדומה לכסא שמחוברות אליו תמיכות ומראה לשימי.
שימי: "אז אתה רוצה כסא פשוט שאפשר לקשור אליו מישהי?"
איזי: "או מישהו"
שימי: "אה! זה צריך להתאים גם לגבר וגם לאשה?!"
איזי: "כן, אמרתי כבר"
שימי: "אז איך הכסא יסתובב בכיוון האנכי?"
איזי: "זו החוכמה שלך, מצידי תתלה אותו על זוג צירים"
"רגע" אני אומר "אפשר את כל זה לחבר למשטח מרובע עם 4 גלגלים ואז אפשר יהיה לסובב את הכסא לכל כיוון שרוצים ופתרנו את נושא הסיבוב האופקי!"
"כן....אפשר..." מהרהר שימי בקול רם.
"כמה יכול לעלות דבר כזה?" שואל איזי
שימי לוקח מאיזי את העט, מקשקש על הקרטון ומהרהר. "איך אני אדע ואיך אתה תדע שזה מתאים?" הוא שואל את איזי.
"מבחינת הגודל?"
"כן"
"יש לך כאן פועל, שים אותו על הכסא. חוץ מזה, אני מביא אליך את זאת שתשב בפנים ותבדוק את זה גם עליה, נכון מוני?!" אומר איזי.
"נכון" אני אומר "קיבלתי כבר הסכמה עקרונית"
שימי מחייך חיוך רחב "תביאו אותה לכאן?!" הוא שואל בפליאה
"בטח" עונה אני "באחריותי. היא תהיה גם ערומה. אנחנו רוצים לבדוק הכל במצב אמיתי".
שימי צוחק צחוק רם וטופח על ברכיו.
"נו, כמה?!" שואל איזי.
"4700 שקל + מע"מ אם אתם מסדרים אותה ערומה" עונה שימי.
"וואו!" כך איזי לשימי "המון כסף!"
"אל תדאג" אומר גם אני לשימי "ממילא אני רוצה לוודא שהיא מסוגלת לעשות את זה, אז תהיה לך ערומה, לפחות בניסיון הראשון"
"שמע ! " פונה אלי שימי "יידרשו בטח התאמות והיא אולי תצטרך להגיע לכאן פעם-פעמיים. נראה לך שהיא תסכים?!"
"אני מאמין ומקווה שהיא תסכים, לך תדע" עונה אני ומוסיף "אם לא נסתדר אולי נביא לך עבד, גבר".
איזי מחייך.
"לא! לא! אל תביא לי שום גבר" מרים שימי את קולו ואיזי צוחק.
"מה זמן אספקה?" שואל איזי
"מתי אתה צריך את זה?"
בסוף השבוע הבא, תספיק?" שואל איזי.
"עד סוף השבוע הבא, בתנאי שתביאו לי את הדוגמנית מתי שנצטרך" עונה שימי.
"או-קי, סגרנו" עונה איזי "אבל זה צריך להתאים גם לגבר. לא יודע איך תעשה את זה... חגורות הצלה, חגורת הרמה למטענים, 'וולקרו', ברגים...כל מה שצריך. הגבר או האשה שיהיו בפנים לא יוכלו לזוז או להשתחרר. הם צריכים להיות מהודקים, חוץ מהידיים. צריך שתהיה לנו גם גישה חופשית לשדיים, לבטן, לתחת. רק מי שמגיע לכורסה הזאת יוכל להזיז אותה למצב הרצוי ולנעול את המצב. איך תעשה את זה?"
"היא תהיה עם הפנים למעלה או למטה?" שואל שימי בתגובה
"גם וגם. לפי מה שירצה זה שמזיין" עונה איזי.
"איך אפשר לזיין בשני המצבים?" שואל שימי
"לא יודע. זו בעיה שלך." עונה איזי "לדעתי, אם הפנים שלה למעלה, אפשר לזיין אותה כשעומדים על הרצפה. אם הפנים שלה כלפי מטה, שזה יוצא יותר גבוה, אפשר יהיה לעמוד על המשטח שמוני הציע, עם הגלגלים, ולזיין ממנו. תעשה אותו קצת יותר גדול שיהיה נוח לעמידה".
שימי: "נשים גם יזיינו אותה?"
איזי: "בטח! אותה או אותו. כל אחד יקבל מה שהוא אוהב"
"חבר'ה" אני אומר "וביחוד אתה שימי. הכי חשוב שלמי שיהיה קשור שם בפנים, יהיה נוח. צריך שבכל תנוחה הגוף ייתמך בכריות ובריפוד. זה לא חבלים. איזור התחת ואיבר המין חשוף, מוכן לשימוש, גם איזור החזה והצוואר, אבל כל השאר מרופד היטב. אני רוצה שמי שיהיה בפנים, גבר או אשה, יוכל לקבל כל מה שמכניסים אליו וכל שימוש שעושים בו או בה בנוחות ובנועם, גם אם למישהו יתחשק להיכנס בכוח."...(שתיקה)....
"אנחנו נשים בצד ויברטור או שניים, דילדו כפול וגליל ניילון נצמד, נכון?" אני מוסיף ומפנה את מבטי לאיזי.
איזי: "בטח!" (הוא לא שואל בשביל מה הניילון) "נשים גם שוט וקיין".
שימי: "....(חושב קצת) אבל תראו חבר'ה...כל הריפודים האלה והכל, יעלה לכם עוד 700 שקל לא כולל מע"מ"
איזי: "הופההה! התחלנו!! עזוב אותך משטויות! מה זה הריפודים? יש לך כאן מלא! יש גם את הלוחות המוקצפים האלה....בצבע שחור....'פלציב'...כמה עולה לוח אחד שלם? 120 שקל?! אז אל תגזים!"
שימי: "כן?......וכל ההדבקות?!"
איזי: "עזוב אותך!"
שימי: (מושיט את ידו, כף היד פתוחה כלפי מעלה)
איזי: ??.
שימי: "מקדמה. 2000 שקל."
"תגיד, מה יהיה הגודל של כל זה?" שואל איזי "אוכל להעמיס אותו על האוטו?"
שימי מסביר לו.
------
וכך אנחנו מוצאים את עצמנו יוצאים באותו יום שישי משכונת פלורנטין, מחוייכים. אני מוריד את איזי בביתו וממהר להספיק לעשות עוד קצת קניות לשבת.
------
מיכל היא בת 29. בחורה נאה, שיער שחור שופע גולש לכתפיים, מבנה גוף ממוצע. מיכל היא אשה חכמה אבל לא מתבלטת למרות המטען האינטלקטואלי הכבד שיש לה. מיכל השתחררה לפני כשנתיים בדרגת סגן, לאחר שסיימה שירות קבע בחיל המודיעין ולאחר לימודי תואר ראשון במסגרת צה"ל. עשתה שם תפקידים רציניים ביחידה מיוחדת. לפי דבריה, רוב זמן השירות לא לבשה מדים והיתה על אזרחי. כמעט מסיימת את התואר השני שלה במדעי המחשב.
יחד עם כל המטען האינטלקטואלי הזה, מיכל לא מתאמצת להתבלט, כאמור.

נפגשתי עם מיכל בקומזיץ של ל"ג בעומר לפני כמה חודשים. בין שיפוד שומן כבש לשיפוד עגבניות סיפרתי שם למישהו על הבחורה שנלקחה בהודו לשמש חפץ מיני לקבוצה של משתתפי אשראם או כת קטנה בהרים, כדי שיהיה להם ראש שקט להתמקד באימונים. על יד הבחור נעמדה מיכל, זאת שהגיעה איתו לקומזיץ. כך יצא ששניהם עומדים ושומעים ממני את הסיפור. תוך כדי הסיפור שמתי לב להבעת הקשב המרוכז על פניה. אפילו הבחור שהגיע איתה הסתכל עליה לרגע בפליאה. בשלב כלשהו של הסיפור היא הניחה את כף ידה על לחיה בתדהמה, פיה פעור.
שמעו, אפשר להבין אותה.
לפי הסיפור (אמיתי!) בחורה אחת, נדמה לי שמגרמניה, התחייבה שם בהודו בפני מנהל האשראם שתהיה זמינה בכל רגע לחשק מיני של כל אחד מ-20-30 הגברים שהשתתפו באשראם, ותוכל לעזור לכל אחד מהם להתפרק בכל צורה שהוא רוצה וברגע שהוא רוצה. זאת, בכפוף למערכת כללים נוקשה. אחד מהכללים היה שאם ברגע מסויים היא איננה רוצה שישתמשו בה, או אם היא רוצה הפסקה, יש לה זכות לקבל מנוחה.
היו עוד כמה פרטים מעניינים שהגה מנהל האשראם כדי לשלוט בתלמידיו וכדי להבטיח שהבחורה עושה הכל מרצונה החופשי, אבל אולי אספר לכם אותם בסיפור נפרד, אם תבקשו.
העניין הוא שלאחר שאני מסיים את הסיפור בצידי המדורה, היא ניגשת אלי שוב, רומזת לי בשפת הגוף שלה לעמוד בצד ומבקשת לשמוע עוד פרטים. היא שואלת עוד שאלות על ההרגשה של הבחורה, על יחס הגברים אליה, על האפשרות להשתחרר מההתחייבות, אפילו על גילה ועוד ועוד. בכל פעם שמישהו עובר קרוב מדי אלינו היא קופאת על מקומה ומשתתקת.
אני עונה לה בסבלנות רק את מה שאני יודע. היא בולעת הכל בשקיקה ונראה כאילו הנושא מכשף אותה. תוך כדי שאני מסביר לה מה שאני יודע משתנה הבעת הפנים שלה לאט-לאט. משהו קורה.
עברו חודש-חודשיים והתקשרתי אליה. הזמנתי אותה והיא נענתה למרות (או בגלל) הפרש הגיל בינינו. לא ביררתי. יצאנו יחד לכמה מקומות והיה נחמד. גם אז, באופן די מתמיה, היא חזרה ושאלה אותי עוד כמה שאלות בקשר לאשראם ההוא, מה שדי חירמן אותי, יש להודות.
היה ברור לי שהנושא מסקרן אותה. רשמתי בזכרוני.
לפני כמה ימים, התקשרתי אליה וסיפרתי לה על מפגש ה-BDSM שאני ואיזי מכינים. בעדינות, צעד אחרי צעד, הסברתי לה מה מתוכנן וגם למה חשבתי עליה. היא הביעה את הסכמתה להשתתף. לא טעיתי. בינגו!
---------------------------------------------------------------
פירקנו זמנית חלק ממתקן הזיון כדי שייכנס והכנסנו אותו לחדר האחרון. נאלצנו לשים את את המיטה בעמידה כדי שנוכל להרכיב מחדש את המתקן וכדי שהוא יוכל לפעול בצורה מרווחת.

תקענו בשקע מנורה קטנה כדי שתהיה תאורה עמומה.
העמסתי על ארון הטואלט קופסת כפפות לטקס XL וצנצנת שמן קוקוס איכותי ג'מוקה, לא מהסוג הפשוט.
גם ניילון נצמד של סנדביצ'ים.
גם מטליות לחות לניגוב. גם גליל עבה של נייר מגבת.
גם 2 מגבות.
גם כמה חפיסות קונדומים.
הוספנו גם 2 גדלים של ויברטורים, 2 סוגי שוטים, קיין, מצבטים...היה שם מכל טוב...
-------------------------------------------------------------
לא ידענו אני ואיזי איך לעשות את זה.
ההפתעה הזאת הוסתרה מכולם כולל בנות זוגנו באותו זמן. רצינו שההפתעה תהיה מושלמת כדי לראות איך היא תפעל על הנוכחים. חלק מהכיף שלנו היה לראות איך היא תשפיע. מה יעשו. האם כולם ירוצו לעמוד בתור? האם כולם יתביישו? איך זה יתממש בפועל?
החלטנו לגבות סכום קטן בכניסה כהשתתפות בהוצאות.
סיכמנו עם המארחת לתת לכולם להתאסף, לתת למוזיקה לפעול וברגע המתאים להשתיק הכל ולהגיד להם שהפתעה! הפתעה! הם יכולים לעשות סקס מספק וקינקי ממש כאן, לעשות (כמעט) כל מה שהם רוצים עם נשלטת או נשלט ולחזור בחזרה למסיבה כשהם רגועים מבחינה מינית. (העבד היה צריך להגיע לקראת חצות ובסיום המסיבה לסחוב כל מה שצריך לרכבים.) ת'אמת, לא ידענו איך יגיבו.
אז ככה זה קרה.
היתה מוסיקה, היו אנשים נחמדים, כמה הגיעו לבושים ממש סקסי, האלכוהול נמזג במתינות והאור היה עמום. היה נחמד להיפגש עם כמה פרצופים מוכרים שהרבה זמן לא ראינו.
כשראינו שכולם כמעט הגיעו, לקח איזי את ניהול העניין וסיפר לנוכחים על ההפתעה המחכה בחדר הסמוך. 'מסמר הערב' הוא קרא לזה...
(וואו! הייתם צריכים לראות את הפרצופים!)
"לא נכנסים לראות ולא עושים שום דבר עד שאני נותן או-קי!" הרים איזי את קולו.
כדי למנוע באלאגן, המשיך איזי והכתיב את הכללים שעליהם עמלנו מוקדם יותר ושעל פיהם תתנהל המסיבה בהמשך. איזי ביקש מתנדב לטיפול בצרכיו האישיים של מסמר(ת) הערב, מישהו שייכנס מפעם לפעם, ינגב נוזלים עודפים, יתן לשתות, לאכול, יבדוק מצב רוח, יבדוק בריאות ומצב נפשי, יבדוק ששמים קונדום, יעביר מטלית לחה וכדומה. שניים התנדבו. בחרנו אחד. כלל חשוב שאיזי הזכיר היה שמותר רק לאדם אחד לשהות בחדר. כלל נוסף היה שכאשר מישהו מסיים ויוצא, הוא משאיר את הדלת מעט פתוחה. כשהדלת סגורה - לא נכנסים. ליתר ביטחון קישקשה מישהי מאוחר יותר כמה כללים אותם הדבקנו על הדלת.
.....
וככה כולם עומדים מסביב ומחכים שאיזי יסיים. אחד או שניים כבר נעמדו בתור ליד הדלת המעט פתוחה, לא מעיזים להיכנס עד שאיזי ייתן את האות. רק כשאיזי נתן את האות התחיל התהליך (אין ספק, ההצגה היתה שייכת לו)...

הכל התנהל בהתרגשות שקטה. בזה אחר זה יצאו מפתח הדלת נשים וגברים עם חיוך רחב על פניהם, חלקם אחרי שרק הציצו, חלקם אחרי רבע שעה וחלקם אפילו אחרי חצי שעה!

לקראת חצות החלטתי להיכנס בעצמי ולבדוק מה קורה וביקשתי מהמתנדב להמתין בחוץ.
(השאירו את הדלת קצת פתוחה. כמו בהוראות שעל הדלת. סגרתי את הדלת מאחורי. תאורה מעומעמת)
היא זזה קצת, ראשה כלפי מטה, מסגרת עץ מתחתיה, רצועות על גבה. קיפלתי את רגלי ונגעתי לה בלחי בעדינות בגב כף היד. הזיזה אלי את הראש עד כמה שיכלה וחייכה.
היא: היי!
אני: איך את מרגישה, מיכל?
היא: סבבה. בעננים.
אני: לא לוחץ לך בכתפיים?
מיכל: סידרת ריפוד, לא? (אני רואה מהצד שהיא מחייכת)
אני: נכון.
(היא מחזירה את הראש כלפי מטה. היא כנראה בעולם משלה)
(שתיקה מעודנת)
אני: יש שני חבר'ה לחוצים...בתחילת הערב הם התבייישו. איכפת לך?
היא: חמודים...
אני:...
היא: ...אין בעיה...שייהנו. שיתפרקו עלי. (מהצד אני רואה חיוך) שלא ידברו איתי אפילו. בדיוק ניגבו לי את התחת, אם הם רוצים.
אני: יופי, חמודה.
היא: מה הולך שם?
אני: מדברים עלייך. "מסמר הערב" הם אומרים.
היא: (בלחישה) אני...טוב לי פה...(מעיפה אלי מהצד מבט מחוייך)
---------------------------------------------------------------------------
כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם החגיגה המשיכה הרבה מעבר לחצות. העבד הגיע בזמן אבל לא הוכנס לפעילות עד שלא סיימנו עם מיכל. מתי שהוא שחררנו את מיכל ודאגנו לה למקלחת טובה. המתנדב התנדב לסבן אותה ובסיום המקלחת עטף אותה בחלוק רחצה, מתנה שקנינו לה ולעבד...
או-אז הוכנס העבד לפעולה ומתברר שהיו כמה שחיכו גם לו...

מה אגיד לכם, את ההמשך אתם יכולים לתאר בעצמכם. את אותו קיץ ואת אותה מסיבה לא נשכח לעולם, עובדה שאני זוכר עדיין את מירב הפרטים...