קטעים מהלב

ניחנו בכשרון להדחיק את הרגעים ההכי גרועים בחיינו על מנת לעבור הלאה ,מאלה שהרגשנו הכי מושפלים ,הכי כואבים ,הכי מקנאים , הכי רעים ,מאלה שאפילו בנסיון להיזכר בהם אנחנו מרגישים צביטה כואבת בלב ,או בושה שגורמת לרצון להתחבא לכמה רגעים ולהיות בלתי נראים .
מה לגבי הרגעים של האושר שחווינו ? של שפע רגשי ,של מימוש אהבה שהיתה לשיא, פשוט אושר אינסופי ?
האם רגעים אלה בונים אותנו ,ממלאים אותנו כפי שאלה הרעים גורמים לנו להתמודד ולצאת מחוזקים ?
האם המחשבה על כך שלא נוכל לשחזר רגעים מאושרים אלה לעולם ,אך נצטרך לחיות עם הזכרון שלהם ,הוא מתנה או עונש ?
לעיתים נדמה לי, שאנו חיים בציפייה לרגעים שידמו להם ,או יעלו עליהם
האם זה גן עדן או גיהנום ?
לפעמים אני חושבת על זה למרות שזה נראה מוקצן .
לעיתים אני יודעת שאותו רגע היה כל כך מאושר רק בדיעבד...