החיים בטריקולור

אני אוהבת אותו.

הכל כל כך פשוט איתו, כל כך מובן ומדויק.

כבר כמה שנים הבחור הזה בחיים שלי, ברמות אינטנסיביות משתנות.

יש תקופות ששנינו עמוסים אז פחות מתראים, אבל בסופו של דבר המפגש מגיע וזה תמיד נעים ומצחיק ואף פעם לא נגמרים לנו הדברים לדבר עליהם והסקס תמיד מעולה ואף פעם לא אכפת לו אם הבטן שלי קצת נפוחה או אם לא גילחתי רגליים והוא מנקה לי את התחת עם מגבונים אחרי אנאלי, שזאת מבחינתי רמה ממש ממש גבוהה של אינטימיות.

אני אוהבת אותו ואני אוהבת את העובדה שאפשר לא לשים תוויות על הקשר איתו, כי זה קשר שמתקיים באופן אורגני בקצב משתנה ובלי שאף צד ירגיש מחויב אבל זה לא מנע ממני לשבת ליד המיטה שלו יומיים אחרי שהוא נאלץ להרדים את הכלב שלו וזה לא מנע ממנו לתקן לי את המחשב.

אני לא צריכה או רוצה אותו בתור בן זוג כי הקשר איתו ממלא אותי ועושה לי טוב כמו שהוא.

אה וכן, הוא לגמרי יצא מפה עם מלא שריטות בגב היום.

אבל המחשבות עם מי שהערב הגב שלו עומד להישרט 😈

וכן, הפוסט הזה הוא בעיקר הדרך שלי להשוויץ בג'ל החדש וגם בטבעות.

שאני מרגישה שהכל קצת גדול עלי.

היום היה יום כזה.

שאני כבר כמה שנים חולקת בית עם חברה טובה.

אנחנו לא בנות זוג או פרטנריות מיניות אלא פשוט חברות טובות שחולקות דירה.

בדרך כלל יש בינינו חלוקה ברורה: היא טובה יותר בלעקוב אחרי מה צריך לקנות, לעשות את זה בזמן ולטפל בסידורים בחוץ ואני טובה יותר בלטפל בדברים בתוך הבית.

עכשיו היא לא פה ותחזור רק עוד שבועיים והיום גיליתי שנגמר לי בערך הכל.

מרגישה כמו גבר סטרייט שאשתו טסה לחו"ל.

אבל אף אחת לא חייבת לאף אחד מכם מענה.

לא לענות להודעה מאדם זר זה לגיטימי לגמרי.

אף אחת לא עובדת בלהגיב לכם וזה שנרשמנו לאתר לא מהווה התחייבות לענות לכל הודעה ששולחים לנו.

לשלוח עוד ועוד הודעות למישהי שלא ענתה לכם, מתוך תקווה שאם תעשו את זה מספיק פעמים משהו ישתנה פתאום זה מעיק, זה פתטי וזה בעיקר מראה על חוסר יכולת או רצון להבין סיטואציות ולכבד את הצד השני.

זכותו המלאה של כל אדם להגיב רק לפניות שהוא מוצא רלוונטיות ומי שעבר את גיל ההתבגרות אמור להיות מסוגל להתמודד עם העובדה הפשוטה הזאת.

די להיות מעייפים

לספר לכולכם שיש לי חשמל כל היום בלי שום הפרעות או הפסקות!

😈😈😈

אחרי המון זמן שאני תוהה מה לא בסדר איתי ואם אני מקולקלת ואם משהו בי נשבר ובגלל זה אני לא מצליחה להיפתח להכרויות עם אנשים חדשים, הבנתי שהסיבה האמיתית היא שלשם שינוי החיים שלי מלאים בעצמי.

אני עובדת המון, אני מקדישה הרבה זמן לכושר, אני קוראת הרבה ומשתדלת ללמוד משהו חדש כל יום ולהמשיך ליצור ואני לא מרגישה רצון לפנות מקום בחיים שלי למישהו חדש.

אני מניחה שהייתי מרגישה אחרת אם לא הייתי בזוגיות כבר ואם לא היה מדובר על קשר משני/נוסף ואני לחלוטין לא פוסלת את האפשרות שמתישהו יגיע מישהו שיעניין אותי מספיק בשביל לרצות לעשות לו מקום לידי אבל כבר תקופה ארוכה שזה לא קורה ואני ממש בסדר עם זה.

בדיחות שאנשים מתחת לגיל 30 לא יבינו