החיים בטריקולור

איך לכבוש כל אישה שתרצה?

איך לכבוש את ליבו של גבר חלומותיך?

אולי כדאי להתחיל היכרות עם פרטנר/ית פוטנציאלי/ת מלהבין שאנשים הם לא מבצרים מימי הביניים.

אולי כדאי להפסיק לדבר על מערכות יחסים רומנטיות במונחים של מלחמה.

נראה לי שזה רעיון טוב.

היום החתול הכתום והמטופש שלי רצה טונה.

טונה עושה לו בלגנים בבטן אז לא נתתי.

הוא בכה וצעק ודרש ורצה מנהל ושלח פקסים והגיע לפניות הציבור והרים מחאה וארגן הפגנות והופיע  בתקשורת ותבע אותי בהאג וכשניסיתי לתת לו במקום הטונה את השימורים שהוא אוהב, קיבלתי מבט של "בחתונה שלך יגישו את זה" ואז כנקמה, הוא שבר כוס.

איך היה היום שלכם?

זה בסדר לא להיות מושלמים כל הזמן, זה בסדר לא תמיד להיות עם אנרגיות, זה בסדר לא תמיד להתמיד דברים, זה בסדר אם תהליכים מסוימים קורים לאט.

זה בסדר לא להיות במקום שבו דמיינת שתהיי/ה.

זה בסדר לא להצליח.

זה בסדר לחשב מסלול מחדש.

בנוסף, לעשות קצת עדיף על לא לעשות בכלל.

אימון של עשר דקות ביום עדיף על היעדר כושר מוחלט, לקרוא עמוד ביום עדיף על היעדר קריאה, להקדיש קצת זמן לתחביב חדש עדיף על לא לעשות את זה בכלל.

כל התקדמות מורכבת מצעדים קטנים וזה בסדר אם לפעמים כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות זה צעדים קטנים.

והחלטתי לנצל את זה להזמין מישהו שיפנה לי מכאן ארון שאני מחליפה בחדש.

כמה זה היה צפוי שיגיע מישהו ממש חתיך, כשאני בבגדי בית, שיער לא מסודר וריח של בנגיי?

תחזירו לי את החורף בלאט!

קיץ ישראלי זה סיוט, זאת עונה נוראית שהורגת כל יכולת או חשק ליצור, לתפקד או לחיות ולכל מי שאוהב את הדבר הבלתי נסבל הזה אני מאחלת שישפך עליו דלי של זיעת מפשעות.

ומאז קצת שכחתי לפתוח.

נראה לי שאיבדתי את המפתח.

לחיי 12 ק"מ עד סוף שבוע הבא

בכל פעם שמישהו מחליט להתקשר, כאילו השנה לא 2023 ויש לנו כל אמצעי אפשרי לא להצטרך לעשות את זה:

רצתי 6 ק"מ היום

הייתי חולה כמה ימים וברגע שהתחלתי להרגיש יותר טוב כבר היה לי קשה לא להיות בתנועה.

זה די מדהים באיזו מהירות הגוף שלי מסתגל, לפני שבועיים  בקושי הצלחתי לא לעבור להליכה כל כמה דקות.

אני מרגישה שאני נעשית קלילה יותר ובו זמנית חזקה יותר, יש לי יותר אנרגיות, מצב הרוח משתפר פלאים וכל מה שהייתי צריכה זה נעלי ריצה טובות וזוג אוזניות.