לאחרונה אין לי חשק.
לא להכיר.
לא לדבר.
לא לעשות סקס.
מרגישה שמשהו נעלם.
אולי הרגש.
שבעה ועייפה משיחות סרק.
לא מרגישה שמשהו מתעורר בי.
לא מרגישה שמישהו מעורר אותי.
עייפה מלראות שהכל אותו הדבר.
כלום לא משתנה.
גם הציפיות קצת נעלמו.
מן כהות חושים כזאת.
תחושה שהרגש נעלם מן העולם.
הלב סגור.
הריגוש לא קיים.
נשארת עם עצמי.
פעם הרגשתי חיה.
היום לא יודעת מה יצליח לעורר אותי מחדש.
שום דבר לא משאיר בי רושם.
רק רשימות קצת מהעבר.
וגם הן קצת חבויות.
כבדות החיים.
שיגרה אולי טובה אבל חסר המון.
חסר לקום בציפייה.
חסר הרגשה פיסית שמשהו חסר.
חסר משהו.
כנראה מישהו.
אולי חוויתי יותר מידיי.
ונגמרו החוויות לעת עתה.
אולי הכהות חושים הזו
מרמזת על צורך פנימי בשקט.
מכל מה שעברתי.
טלטלות איומות.
מצבים קיצוניים.
חוסר שינה של חודשים.
פחד יום יומי.
ממנו.
הוא שיתק אותי.
בלי לדעת אפילו.
השפיע על כל איבר בגוף.
השפיע על הנפש.
טילטל אותה חזק.
עד שהנפש הזאת הפסיקה להרגיש.
היא התעייפה כל כך.
ועדיין עייפה.
ולא יודעת. אם אי פעם היא תחזור לעצמה.
פעם מזמן מזמן...
הכל היה אחרת.
חבל שלא נשארתי שם. בזמן ההוא.
איזה פוסט מדכא אלוהים.
אני לא כזו .
מקווה להיות יותר אופטימית;(
