יש אורך חיים שלם שאנשים ונילים לא מכירים. חיים BDSMים .
סביר להניח כי , רוב הונילים שהייתי שואלת היו אומרים שזו סטייה ושזה פסיכי לגמרי.
מה שונילים לא מבינים זה, שזה לא רק הסקס , זה לא רק הכאב .
זה האחריות שאדם אחר , "האדון" , לוקח על עצמו, הוא לוקח אחריות על השפחה , הוא דואג לה , מטפל בה, קשוב לצרכים שלה, והכי חשוב הוא חושב ושוקל לפניי כל בקשה שהוא מציג בפניה. הוא יודע שאסור לו להאיץ בה , הרי היא תמיד יכולה להחליט לעזוב את האדון. ..
כשהוא שם עליי את היד כל הלילה ושואל בשנייה שאני זזה "מה קרה" ( כאילו כבר מה יכול לקרות באמצע הלילה ? " ) אני מבינה שהוא דואג, אני יודעת שהוא שם לב לכל תנועה ולכל הבעת פנים שלי. אני יודעת שהוא יודע איך אני מרגישה ואני גם יודעת שגם הוא כל הזמן לומד . חשוב לו שיהיה לי טוב , אז הוא לומד, אותי.
אני מכבדת אותו על כך .
הוא רכש את אמוני, כמו שאף אחד מעולם לא הצליח .
אני רוצה להיות , כל מה שהוא רוצה שאהיה.
הוא מקדיש זמן ללמד אותי דברים, הוא מתחשב ברצונות שלי , הוא מרשה לי להרגיש לפעמים ילדה לידו.
אני מסתכלת עליו לפעמים ככה מהצד , מנסה ללמוד אותו , אני כל כך רוצה להכיר כל מה שיש בו,
רוצה לדעת מה החלומות שלו? מה מניע אותו בחיים? מה עושה אותו מאושר ? מה הוא מרגיש ? הוא מתרגש כשאני מגיעה? הוא מתגעגע אליי סתם ככה באמצע היום ? אני כן. אני מתגעגעת אליו , תמיד ...
תודה לך אדוני, יקר שלי ואהוב שלי על מה שאתה ועל כל מה שאתה נותן לי .
אני גאה להיות השפחה שלך .
באשר לכם , ונילים יקרים , הדבר היחיד שאני יכולה לומר זה , הפסד שלכם !