אל היער

למזוכיסטים זה טוב, הם יכולים לקרוא בלוגים.

"האמת, מה אני אגיד לך.."
"תאמין לי.."
"אני חותם לך על זה.."
"באלוהים.."
"כלב מי שמשקר.."
יש כאן כל כך הרבה כנות שזה ממש פוגע.

היום שמעתי את המשפט"אין כזה דבר שאין מה לכתוב!"

הבלוג של הכלוב יוכיח.

עוד לא נולד כאן הניק שאינו מיוחד/ת, שונה/ה, אחר/ת.

כולם לא רגילים/ות, יוצאים/ות מן הכלל.

כל סאבית מתלוננת באופן ייחודי, כל דום מכה בסגנון שלא נראה עוד. כל עבד שוטף את הרצפה בחומרים עם נוסחה סודית שלו ולכל מלכה יש שטיקים משלה איך להתחנן למנוי זהב בלי שזה ייראה כמו חן של קבצנות.

כל כך הרבה ייחוד, חבל שאין מספיק זמן חיים להכיר את כולם.

"זו הוזלה של העברית"

מה עוד יש לומר בלי לגרום לזילות של השפה..

אולי משונה, אבל באמת משמח לפגוש שלוש אותיות אחרי שבע שנים.

היום אחת כתבה משהו בפורום ש"נועד" ל"תכנים אחרים", שונים מאלה שכתבה.

וואי וואי וואי איזו מהומת אלוהים היא העירה - את כל הכלבים הישנים...

והטענות הישנות והבלות מזוקן שוב נצרחו בכל גרון ובנעימה של חרחורי שחיטה - "פולשת, זה לא המקום וכו'".

והיא עוד העזה להתנצל - טעות טקטית - ככה היא סימנה לחולרות שהיא חלשה ואפשר להמשיך לנשוך אותה - אז האש המשיכה להתלבות.

איזה פסיכים... מותר? אסור? באתר הזה? לכל זמן ועת לכל חפץ? סדר של כפייתיים?

זה רק מילים על מסך - שכחתם? אין לכם חיים?

אם עצב לא היה מעורב בזה זה היה רק מצחיק-מבחיל בעליבותו.

מחאה שקטה.

ששש

הכי גרוע זה פנטזיות של עקרות בית בכתיבה תמה.

מעניין. אף אחד לא עשה לייק כשכתבתי בפוסט הקודם על פנטזיות של עקרות בית.

שמנה לב, אולי חבל על המאמץ