לפני 12 שנים. 7 באוגוסט 2012 בשעה 21:11
לוחמנות זה מעייף.
והכל מייצר אינסוף להג.
והחיים עוברים... זורמים... מילים, עוד מילים, רק לא להיות לבד, רק להדוף צל מחשבה. עוד מילים. בסוף הולכים הביתה
אל היער
לפני 12 שנים. 5 באוגוסט 2012 בשעה 22:22
כשהתשוקה הכי גדולה היא לאוכל זה לא נורא. אוכל זה מנחם.
כשתשוקה היא לג'אנק פוד - מה זה מלמד על הטעם של הרעבים?
לפני 12 שנים. 28 ביולי 2012 בשעה 22:56
פנטזיה בלי קו סיום נעשית ניג'וס משעמם בלי סוף.
כשמשחק לא נגמר זה מייגע.
טוב, עשינו, הבנו, צחקנו, יאללה, הלאה.
מסכנים הפנאטים, אין להם הומור.
לפני 13 שנים. 19 בנובמבר 2011 בשעה 15:00
כמה קל להתאהב בבנאדם מאוהב. מגפה מדבקת.
לפני 14 שנים. 9 במאי 2010 בשעה 20:38
בהתחלה היתה הססנות. אחר כך הם הגיבו זה לזו וזו לזה בבלוג, לא יותר מדי, שלא יגלו אותם. אחר כך רצו הודעות אדומות; בהתחלה קצת, אחר כך יותר עד שזה נעשה לא נוח. אחר כך עברו לצ'אט - זה לא סתם - זה שלב משמעותי בחיים ועוד יותר ב"פרטי!!!". מי היה מאמין. אחר כך מסנג'ר ואחר כך + מצלמה. בסוף נפגשו. זהו. אחר כך כתבו על זה פוסט.
לפני 14 שנים. 8 במאי 2010 בשעה 19:20
הורי שמנת לילדי שמנת.
לפני 14 שנים. 16 במרץ 2010 בשעה 21:32
דבר חוכמה
לפני 16 שנים. 9 באוגוסט 2008 בשעה 7:03
זה לא רשימת המכולת של המקובעויות?
לפני 16 שנים. 2 באוגוסט 2008 בשעה 12:23
איש עם חליל בא לעיר המלין, שתושביה נודעו בקמצנותם (אפילו סמל העיר היה ציור של קופת חיסכון). אנשי העיר ביקשו ממנו להושיעם מידי העכברים הרבים ששרצו בעיר. האיש ניגן בחלילו לעכברים, ואלה הלכו אחריו אל הנהר וטבעו. לאחר שאנשי העיר לא שילמו לו תמורת ביצוע ההדברה, חילל האיש לילדי העיר, ואלה הלכו אחריו אל הנהר וטבעו. אנשי העיר עשו ילדים חדשים והגנים שלהם השתמרו.
לפני 16 שנים. 17 במרץ 2008 בשעה 20:37
אני פופולארי היום
ואין לי מושג למה ובגלל מה. כנראה שלא בצדק.