אל היער

אזיל דמעה, אמחק הכל, אחליף ניק, אשיל עור... ובסוף יסתבר שהחדש ישן עד להרדים.

הערבוב הזה של כתיבה קורעת לב וקרביים, של כנות כמעט התאבדותית, בא כאן יחד עם להג, גרפומניה, צורך כפייתי להשמיע קול ולנסות צופרים - הכל ביחד מייצר רושם משונה, דומה מדי לחיים. אולי כדאי להפריד את הבלוגים לשתי מערכות נפרדות, אחת גדולה, למזוכיסטים, ואחת שווה.

גם כשריבוי האישיויות הוא וירטואלי, מחלת הנפש (או סתם שקרנות נטולת הילה רומנטית) היא ממשית.

הסשן המנטאלי הקולטיבי של המאמינים. אחרי זה עצם החיים זה אפטר-קייר.

מי עוד לא נסע לאומן והניח את האישה והילדים בחג לבד?

אני מלכה ובעלי מלך..
אני מלכה ובעלי צופה..
בעלי צופה ואני בנוער העובד..
אני לדודי ודודי למלכתו..

עכשיו מבצע לחגים - שניים + אחד
ניקיון וגפילטע ובעלי

לא נסעת לאומן?

מה אני באמת מחפש?

רכב משומש במצב טוב.
בלי דפיקות בשלדה ולא אחרי תאונות קשות, אפשר שריטות קלות ותיקונים קוסמטיים. בלי צמיגים חתך רחב, לא שותה דלק ולא רואה מוסך.
מחיר מחירון.

מה אתה באמת מחפש?

ככה היא התפרצה לי לצ'אט והתנפלה עלי בלי שלום בלי כלום.

לא אותך, אמרתי.

מה אני באמת מחפש? מה אני, פילוסוף?

עכשיו גם הגברים מקוננים. ככה זה, גבריות חדשה, צריך להתקדם עם המודה, להתרכך. עלובי נפש. רופסים.

גברים תמיד מנצלים ונשים תמיד מקוננות.

לבתולה כפרית עבה דרוש מוהנדס מסכנדריה!! לא מספיק פחות ממושלם.