היום הצלחתי לפתור בעייה שחשבתי עליה משהו כמו שנתיים. כל כמה ימים.
איזה משפט מתמטי שעצבן אותי מאוד. שאמרתי שחייב להיות לו הוכחה יותר מגניבה ממה שיש בספרים. ומצאתי אותה.
זאת היתה עבודת נמלים. תקפתי לאט לאט כל מני כיוונים, הלכתי סחור סחור, בעקביות, בידיעה ברורה שאני אפתור את זה. ככה חודשים, עד שהצלחתי היום.
וזה קורה לי די הרבה. בעיות קשות, גם בחיים, גם בעיות בתקשורת עם אנשים, שאני יודע לפרק לגורמים קטנים, כמו פאזל, או שצועד בדרך ארוכה כמו במרתון בערפל, אבל תמיד מאוד בטוח בדרך, גם כשאני לא רואה ממטר עד שאני פותר.
אבל רק את חיי המין שלי, את הבד"סם, אני לא מצליח לפתור. אני לא מצליח אפילו להתחיל. נתקעתי בבור כזה. שאין בו מוצא. ואני אפילו לא מבין למה המוח שלי, שיודע לפתור הכל חוץ מזה, אפילו לא מתחיל להכשל במקרה זה.
אני נשוי, ולא רוצה לבגוד. אני גם לא יודע לבגוד באמת. זה מסובך מדי.
ומצד שני לאישתי נמאס מבדס"ם לגמרי, או שנמאס לה ממין איתי (אלא במקרים נדירים). מצד שלי אני חייב להרגיש נחשק - להרגיש נחדר, להרגיש שמישהי רוצה אותי למין. ואין לי ואף פעם לא יהיה לי. כך.
ומצד שלישי, אני לא יכול להעלות את הצרכים שלי לפוקוס באמת - כי זה צרכים שלי, שבאים בעדיפות ז' אחרי כל החובות המשפחתיות. הצרכים שלי מפריעים.
אבל הם עדיין שם. כל הזמן.
ומצד רביעי פורנו כמעט ולא מרגש אותי.
וזהו. אין לי אפילו מה להתחיל לפתור. זה כלכך מוזר. תמיד אני יודע לפחות לאיזה כיוון לצעוד כדי לפתור. וכאן לא.
