כמו צמח בר

על הבמה ישבה אישה קשישה 

הטלאי הצהוב תלוי מעל לראשה 

בעבר הוא סימל את השפלתה 

היום  זו בסך הכל  תפאורה 

שיערה לבן גווה כפוף 

 קולה רועד והליכתה קשה

שנים שתקה והיום סיפרה 

על אותו פרק נורא  

ובעיניה נצץ זיק של  חוכמה 

של מי שראתה את הכל ויכלה

ושוב נשקפה לנו ממנה

דמותה של אותה הנערה 

שיערה זהוב עיניה תכולות 

מסתובבת לבדה ביבשת הקפואה 

לנה בכפרים מחפשת מסתור בכוכי המנזרים 

מסייעת במחתרת לפעולות החבלה 

לכל מי ששואל היא כורעת ברך  מצטלבת כנוצריה 

ליבה שבור נשמתה חצויה 

 נחושה להישאר

 היהודיה האחרונה 

ואתם היא ביקשה 

כשיגיע יומי , בבקשה 

אל תזכרו את הקלישאה 

רק את האמת 

כן  גם אני

הייתי פעם נערה