מחפש מוזה..

"אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב, שלא על מנת לקבל פרס; ויהי מורא שמיים עליכם".
 

היא בחורה ממש טובה 

עמוקה, חמה, חכמה רגועה וגם נאה 

(מאמינה באלוהים)

מתאימה לסחבק 

אבל אני מפחד

מחכה לרגע שהיא תגיד לי אתה מקסים והכל אבל זה פחות מתאים. 

אומר לעצמי שהיא לא בשבילי, כי לא נדלקתי עליה

כי אני לא חושב עליה כל היום 

אני גם לא מחכה לרגע שבו היא תשלח הודעה 

ואולי בגלל זה זה מרגיש לי מוזר? 

יש מצב שאני בעצם רגיל שאהבה= אובססיה? 

אני חושב שזה לא בשבילי ושאולי אני סתם מבזבז לה את הזמן..

רק לא רוצה לפגוע זה הכי מפחיד אותי 

למה אני לא יכול פשוט לשחרר ולהכיר אותה? 

לשאול שאלות, להתעניין בה, לענות בפתיחות בלי לפחד?? 

זה לא שמחר אנחנו מתחתנים.. 

אולי הראש שלי בכלל לא במקום 

כי אולי אהבה אמיתית בכלל נבנת מתוך נתינה והשקעה ולא ממבט ראשון? 

האם אני בכלל יודע מה זאת אהבה? 

למה כל כך מפחיד להסתכל בעיניים? 

איזה כיף זה בוקר (: 

יום כיפור עבר לי ממש בטוב 

אפילו נהנתי ממנו 

כל השנים יום כיפור היה יום כל כך מפחיד בשבילי ומלא ברגשות של אשמה ובושה. 

השנה הצלחתי להתחבר ליום הזה מתוך מקום של שמחה נקיון וסליחה לעצמי. 

באמת הרגשתי שהזדככתי, אבל עכשיו פתאום יום אחרי  אני מרגיש כאילו שום דבר לא השתנה. חזרתי לסורי, לאותו המקום שהייתי ואפילו יותר גרוע. 

עדיין בעל תאווה, עדיין מרוכז בעצמי, עדיין כועס ולא תמיד נחמד. 

כיפור כנראה היה יום אחד של חסד גדול עבורי

מחילה שלא הצלחתי להמשיך עוד 

״לפעמים עדיף לגלוש על הגלים הקטנים, מאשר לריב עם אנשים עם בעיות גדולות״. 

היום כשבאתי להכנס לבניין, שלחתי איזו הודעת ווצאפ בקבוצה שגרמה לי להצחיק את עצמי ולחייך

ברגע הזה בפתח של הכניסה יציאה בחורה דתיה שחייכה אליי בחזרה, כנראה כי היא חשבה שאני מחייך אליה.. 

רק הספקתי להגיד שלום והיא כבר הלכה, זאת פעם הראשונה שאני רואה אותה ותהיתי לעצמי אם היא שכנה, או סתם אורחת .. 

מקווה שהמבטים שלנו ייפגשו שוב 

שיהיה חנוכה מלא באור, סופגניות וחיוכים 🍩😋