לפני 11 שנים. יום ראשון, 4 באוקטובר 2015 בשעה 14:48
חג שמח לכולם :)
חשבתי לחלוק עוד מהפנטזיות שלי, ואני אשמח לשמוע את שלכם
אני יושבת לי פה על המיטה, יש רוח מהחלון... נעים לי
אתה, כן אתה, אותו אחד ומיוחד שעוד לא נפגשנו, אך אתה תהיה האדון שתמיד חיפשתי. אני לא רואה אותך, רק צללית, אבל אני יודעת שאתה פה איתי.
אתה לוקח את ידי בידך, והמגע מעביר בי צמרמורת. הידיים שלי עולות למעלה ואני מרגישה את השיניים שלך על עורי. שוב התחושה המוכרת של פחד מהול בחרמנות מתחילה להצטבר לה בין ירכי. אתה לוקח את שלך, אני יודעת את זה, אני לא אתנגד, גם לא אחשוב על כך, מנסה להילחם בכאב, אך פולטת אנקה קצרה.
אני כבר לא יושבת על המיטה, אני על ברכי, על הרצפה הקרירה. נעים לי שם, מול הזין שלך. הרגשה נעימה שכזאת... אבל אתה לא מרשה לי להרוות את צמאוני עדיין. אתה מצמיד את ראשי לריצפה ומלטף את פלחי ישבני. אני מתחילה לספור את הספנקים. בהתחלה זה מרגיש כמעין ליטוף, אך עם כל מכה נוספת התחת שלי מתחיל לבעור יותר ויותר. כשאני מגיעה למאה, אני כבר עם דמעות בעיניים. אתה מפסיק, מלטף, ואומר – בגלל שהיית ילדה טובה השבוע אתן לך לבחור: או שנמשיך עם החגורה או עם כף עץ. ונסיים עם שוט. מה את רוצה?
אני מנסה ליילל שכואב לי, אבל ספנק אדיר נוסף מאפס אותי.
- חגורה בבקשה – אני מייבבת
אתה אומר לי להביא את שלך ואני רצה לסלון להביא אותה, שלא תחכה שניה מיותרת, שלא אצבור חובות גם על זה
החגורה מתחילה לשרוק ואני מייבבת את הספירה. הפעם אתה עוצר בחמישים.
- התחת שלך אדום ויפה היום חתולה שלי – אתה אומר לי – אני חושב שרק 50 עם שוט יספיקו... אבל אולי נוסיף עוד 20 למידה טובה? – אתה מצחקק.
- בבקשה אדוני, תעשה בי כרצונך, אני הרי שלך – אני רועדת מכאב ופחד.
אתה צוחק והשוט מתחיל לשרוק. אני מייבבת יותר משסופרת. כשמגיעים לחמישים אני כבר לא ממש יכולה יותר. אני רועדת ואתה ממשיך, עוד 20... ורק אחרי המכה האחרונה אני זוכה להפסקה וחיבוק. אני מתחילה לבכות ואתה מחבק אותי ומזכיר לי שאני שלך. ואחרי כמה שניות, הידיים שלך יורדות לחור התחת שלי והכאב נשכח ממני.
אתה מזיין לי את התחת באגרסיביות ואני רק מתחננת לגמור. אתה מרשה לי פעם אחר פעם.
אחרי שאתה גומר אני זוכה לנקות אותך. ותוך כמה דקות אתה כבר בועל את הגרון שלי. תחושת המחנק גורמת לי לסמן לך שאני מבקשת לגמור, אבל אתה לא מרשה. אחרי שאתה גומר אתה גם לא מאשר לי לבלוע. את תשבי ככה עם הזרע בפה ורגליים פתוחות עד שאחליט אחרת. לכי לסלון ושבי שם על הכיסא.
אחרי זמן, שנראה לי כנצח, אתה בא ואומר לי שאני יכולה או לבלוע או לגרגר. אבל אם אבלע לא אקבל גמירה. אם אגרגר, כל עוד אגרגר אני יכולה לאונן ולגמור. אם כי על כל גמירה שלי אקבל 10 הצלפות שוט לכוס.
אני מייד מתחילה לגרגר. אחרי כ-3 גמירות אני בולעת את הזרע. אתה מרוצה. מורה לי לשכב על הספה בסלון ולהכין את עצמי להצלפות. אני כבר שוכבת פסוקה ומוכנה כשאתה חוזר עם השוט.
הספירה מתחילה. כשאני מגיעה ל-30, אתה מניח את השוט ומוציא את כף העץ מאחורי הגב.
- מה חשבת חתולה, שלא תקבלי גם על הדגדגן השובב שלך? לפתוח!
ואני מפסקת את שפתי הכוס. אתה מתחיל ואני כבר מרגישה חנוקה. אבל משתדלת לספור.
ב-30 אתה מפסיק, מלטף, מגמיר אותי. זה אושר אמיתי
אנחנו הולכים למיטה, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר :)
בכבוד רב, לובה
