יצירות יצריות

יותר ויותר צעירות בשנות העשרים מחפשות דרכן ב"עולם" זה. ילדות, למה למהר? תהנו מהדרך, תמצו כל מדרגה לאט, אל תמהרו, ברגע שמתקדמים, קשה יותר להנות מהמדרגות שחלפתן עליהן.
זוכרות את המגע הראשון שחוויתן בתחילה? ... מגע של קצה אצבע... בנקודה מסויימת... בזמן מסויים... מטלטל כל כך!

והוא יכול לטלטל יותר מאשר חווית שליטה בהמשך. אל תמהרו.

הצעדים הראשונים באהבה - הם עוצרי נשימה ואם מבינים שהדרך היא היא למעשה המטרה, כל שלב נעשה כזה.

אל תמהרו להכנס לעולם הזה. אין שום מטרה רק דרך, וככל שרצים מהר - כך חווים פחות. 

חלקכן אולי לא זכו למה שכתבתי למעלה, וישר רוצות להכנס לעולם זה ולחוות "דבר אחר" - חבל.

בהמשך בטח תכנסו ואף תהנו, אבל זה יהיה אחרת אם תדעו לפני זה לעשות אהבה!

אגב, הנאמר כאן מופנה גם לכם הילדים בשנות העשרים.