כניסתי לעולם החדש/ יציאה ממערת אפלטון

- "אז 8?"

"אוקיי, 8."

- "אולי נעלה ל10? "

"כן, כדאי. זה לא היה מספיק. "

-"ומה אתה אומר על 20?"

"כן בבקשה. אפשר עוד? "

-"אתה רוצה 30? ילד טוב. מה אתה אומר עכשיו? שנעלה ל40? אף אחד מעולם לא החזיק אצלי 40."

אני מחניק את החנק והדמעה. שיט. אחת זולגת. שיט.

"38... אח.. תודה..39......איהה תודה, 40! תודה! "

היא אוספת אותי אליה. אני נצמד לחזה שלה, מנסה להיעלם. חם שם, ונעים שם. החום שלה מציף אותי ואני רגוע. שלו. שלה. ורק לרגע קט אני מרגיש שלם ונקי. כמו הים בשקט שאחרי הסערה.

אני הכפית הקטנה בנירוונה, אבל היד שלה, אוי, היא עבדה קשה! "נשק את כף ידי קטני, היא כואבת בגללך. ותודה כמו שצריך"

... 

אני תוהה בקול רם "זוכרת שאמרת שתתני לי 8 בהתחלה? איך הגענו ל40?"

והיא בתגובה מחייכת את החיוך הזדוני שלה.