שיהיה

- ג'ווווווווווי....?

- אה?

- למה יש הטבעה של מצח על השולחן מחשב?

- יש מה...?

- הטבעה של מצח על השולחן של המחשב!

- אה!... שיט סורי... הייתי צריכה להתמודד עם בני אדם שוב....

- ג'יזס.. את עוד תשברי את השולחן בסוף.

כן...

מישהו יודע איך מעלימים בלוטה מהמצח?

A/N

*פאק*פאק*פאק*פאק*

^אני דופקת את הראש בשולחן.

דביל תורן: היי!

אני: אה היי...

ד.ת: אני חושב שממש יתאים לנו להכיר! אני גם בקטע. (לא מה שלומך? לא איך עבר החג? נימוסים בסיסיים הם בגדר המלצה מסתבר, אבל לא נורא, יש גבול לכמה אפשר לצפות)

אני: אה, אוקיי... קראת במקרה את הפרופיל שלי, הגבולות? (אהמ)

ד.ת: כן, אני ממש בקטע! אז מה, נכיר?

אני: (בראש- אולי לא הבנתי אותו נכון והוא סתם רוצה לשוחח?... אוי התמימות) אה... תלוי לאיזה מטרה תרצה להכיר...

ד.ת: מה זאת אומרת? אני אהיה שולט ואת הנשלטת שלי! (חה חה חה, רגע חכה אני משתינה מצחוק)

אני: מה? אתה בטוח שקראת את הפרופיל שלי ולא של מישהי אחרת במקרה? 

ד.ת: כן, קראתי את שלך! אז מה הכי מחרמן אותך? (אוי, שיט, רגע הוא רציני?)

אני: אהה... מצטערת (לא באמת), אבל כנראה לא הבנת (שזה מאוד מוזר, כי פעם אחרונה שבדקתי הבנת הנקרא לומדים בבית ספר יסודי...).
אני: דבר ראשון אני ממש לא נשלטת, להיפך, ודבר שני (והכי חשוב למעשה), אני לא מעוניינת להכיר גברים... ועונה לפניות (באופן לגיטימי, כן? אני עונה לכולם מתוך נימוס, בסירוב, אלא אם כן זה מישהו שפנה אליי כבר יותר מפעם- פעמיים למרות שקיבל תשובה שלילית) רק מנשים.
(פרטי מידע שמופיעים בפרופיל באופן ברור ומודגש, חלקם אף יותר מפעם אחת)

ד.ת: כן, קראתי. נו, אז את רוצה להכיר?

אני: אה... לא.

ד.ת: מה?! למה לא?!

אני: מסבירה לו בשנית, מפנה לפרופיל, מסבירה שוב, בסוף מתייאשת. הדברים האלה רשומים בפרופיל מסיבה! זה כדי לחסוך זמן לכולם, גם לאחרים ובעיקר לי, החלטת להתעלם פשוט להתעלם מזה שזה כתוב שם?? (מה שנקרא, קריאה סלקטיבית, שכן הוא טען בהתחלה שבכלל לא ראה שהדברים האלה רשומים בפרופיל, שזה לא אמין בכלל).

ד.ת: (פה הוא כבר כעס על זה שאני ממשיכה לסרב לו וגם יש לי נימוקים רלוונטיים ללמה) טוב נו מה את רוצה?! בנות תמיד רושמות בפרופיל שיט שהן לא מתכוונות אליו! את לא כזאת מיוחדת! יאללה ביי!

מצחיק קצת, לא? אני צחקתי.

עכשיו, למקרה שמישהו קורא ובטוח במאת האחוזים שזה הוא ושאני עושה לו פה שיימינג- אז כמה דברים:

1. קפוץ לי.

2. לצערי הרב לא מדובר רק בך. שיחה זו היא אחת מניי רבות שניהלתי עם גברים באתר הזה, אתה לא כזה מיוחד.

3. אולי במקום להתרגז ולהתעצבן תלמד מהטעוית שלך שגבר מרייר זה לא מושך לאף אחד.

4. ראה סעיף מס' 1.

אני הייתי אני. ואני כן כזאת מיוחדת אז fuck you!

פיס.

Disclaimer-

 מדובר בפוסט התבכיינות נטו, שאין בו טיפת בדס''מ- תהנו, חברים.

זה גם נכתב לפני חודש.

🐷🐷🐷

בהמות. בואו נדבר על זה.

לא, לא אלה שמלחחות דשא בשדה ועל הגריל הן מעדן אלוהי, לא, אלה בסדר גמור.

את הבהמות עליהן אני מדברת אפשר למצוא דווקא בנוף אורבני יותר... הן גם אולי מלחחות דשא, אבל מה שבטוח זה שהם בעיקר מקיאות זבל וורבאלי שבדרך כלל יתרגם אצל הרוב (האינטליגנטי כמובן) כמגרנה מיותרת.

בהמות שלא מסוגלות לשבת במטוס יותר מעשר דקות בלי להתלונן ולהתאונן בווליום שאפילו בשורה 33 אי אפשר לפספס. וזה גם בלי שתעמוד באמצע המעבר, מר 'טיסת השוקולד 2' ו'עד הילד שלי!'.

אז כמה דברים. דבר ראשון, קורה בחיים שדברים לא מסתדרים לנו במאת האחוזים, בעיקר בתחום התעופה מיותר לציין. אז נכון, את הטיסה הקדימו, והגענו, ואז עיכבו בשעה, ועד שכולם עלו והתיישבו הודיעו על עוד שעה של עיכוב, בסוף הטיסה המריאה בשעת ההמראה המקורית שהייתה, זאת שלפיה תכננתם מראש את התוכניות שלכם עד שלילה לפני גיליתם על השינוי. קורה, גם אצל החברות הכי גדולות זה קורה, ככה זה תחבורה ציבורית.

דבר שני, ופה נכנסת לתמונה האימרה הנזכרת לעיל ('עד הילד שלי'...). אדוני! כולנו צמאים, כולנו עייפים, כולנו על אותה סירה. הורים נואשים מנסים להרדים את העוללים העייפים והמבולבלים בלי לגרום יותר מדי עוגמת נפש לשאר יושבי המטוס (יאמר לזכותם), דיילים שמנסים לסייע צריכים לעבור במעבר (אותו מעבר שאתה חוסם בגופך הנפוח פי שתיים מעובי המעבר), והצעקות שלך של "הילד שלי צריך עוד מים, תביאו מים, תמכרו לי קולה, תמכרו לי לאנצ', כי הילד שלי צריך!" לא עוזרות לאף אחד. בעיקר בהתחשב בעובדה שילדך אינו בן 3 אלא 13, יושב קבור באייפון עם אוזניות, לא מודע בכלל לעובדה שהמטוס עוד לא המריא (וכולנו שמענו אותך מתרברב על כמה חטיפים קנית בדיוטי פרי... סליחה, "עקצת" בדיוטי פרי, ציטוט ישיר, לא עניין אף אחד להתווכח איתו שהנחה של 50 יורו בקנייה ב500 יורו זאת לא באמת עקיצה.. בקיצור, הילד לא יגווע ברעב, מעבר לרזרבות שכבר יש לו למקרה חירום). אז בוא אסביר לך בעדינות, מר 'עד הילד שלי', כולנו צמאים, כולנו מסכנים, לכולנו חם, וכולנו קיבלנו את אותה חצי כוס מיי מטוסים. אז חלאס, נשמה, זיינת ת'מוח. והערת בדרך את שאר התינוקות הצמאים עם הצעקות שלך.

ויתרה מכך, ניחא עם היינו טסים מניו יורק, בנגקוק, טוקיו חזרה לארץ... מדובר בטיסה של פחות משעתיים, טיסת צ'רטר. אז תגיד תודה שהדיילת הנחמדה בכלל הסכימה להביא לך חצי כוס מים, תשים פקק לביוב שלו אתה קורא פה, שב בכיסא שלך ועזוב אותנו באמאשך.

ותודה שטסתם אל-על.

חחח, ממש, הייתם מתים לטוס אל-על.

**מילים אלו נכתבו בעודנו עדיין באוויר, כאשר לפנינו עוד יותר ממחצית הטיסה.

-עדכון חי- הוא עומד במעבר, כאשר דלת תא האחסון (זאת שמעל הראש) פתוחה, מנשנש אוכלים מהתיקים שלו. הילד עדיין קבור באייפון (מאיפה לעזאזל יש לו וייפיי?!).

הסיטואציות האלה בחיים, שאני מטה את הראש הצידה, הציפורניים מגרדות את הקרקפת בבלבול, ואני חושבת לעצמי- "רגע.. מה ברצינות?"

אז בגלל שאותך זה לא מעניין- אז זה לא דיון רלוונטי? בגלל שבשבילך זה לא מוכר, אז זה לא קיים ולא שייך?
מה ההגיון מאחורי זה? ויתרה מכך, מה זה משנה?
והכי חשוב! למה אף אחד לא אמר לי שככה עובד העולם?! ממש חוצפה לשמה.

אני באמת מבולבלת מההגיון האנושי לפעמים... אף פעם לא שמעתם שידע זה כוח? 
מה כבר יקרה? יבוא שוטר? 
אולי ראיתם יותר מדי אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח? יש את הסצנה הזאת בסוף הסרט, שהיא יודעת יותר מדי ומתפוצץ לה הראש?.. מצחיקים שכמוכם- זה סרט, זה לא באמת!

הידעתם שישנה אנטילופה קטנה שחיה במזרח אפריקה ואפריקה הדרומית (דרום היבשת, שמה נמצאת דרום אפריקה, איזה קטע אה! גם נמיביה נמצאת שם!), ששוקלת בין 3-5 קילו, והכי הכי חשוב- היא נקראת דיקדיק?
אה! אין חיה כזאת בספארי ברמת גן אז כנראה שמדובר ביצור שהמציאה ג'יי קיי רולינג, פחחח מבולבלת שכמותי.

אז עצתי שלי, אם היא שווה משהו...
לא רוצים לשמוע? תסתמו אוזניים!
לא רוצים לראות? תעצמו עיניים!
לא מדובר בפעולה קשה ומיוזעת, אני מאמינה בכם!

ותודה שטסתם אל על!

נ.ב.- אם מישהו מגלה עניין בדיקדיקים ורוצה לדעת עוד- רק תבקשו! הם כל כך חמודים.
בפרק הבא נדבר על הפנגולין!

נ.ב'2- ולמי שתהה, אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון הוא הסרט האהוב עליי בסדרה.