Disclaimer-
מדובר בפוסט התבכיינות נטו, שאין בו טיפת בדס''מ- תהנו, חברים.
זה גם נכתב לפני חודש.
🐷🐷🐷
בהמות. בואו נדבר על זה.
לא, לא אלה שמלחחות דשא בשדה ועל הגריל הן מעדן אלוהי, לא, אלה בסדר גמור.
את הבהמות עליהן אני מדברת אפשר למצוא דווקא בנוף אורבני יותר... הן גם אולי מלחחות דשא, אבל מה שבטוח זה שהם בעיקר מקיאות זבל וורבאלי שבדרך כלל יתרגם אצל הרוב (האינטליגנטי כמובן) כמגרנה מיותרת.
בהמות שלא מסוגלות לשבת במטוס יותר מעשר דקות בלי להתלונן ולהתאונן בווליום שאפילו בשורה 33 אי אפשר לפספס. וזה גם בלי שתעמוד באמצע המעבר, מר 'טיסת השוקולד 2' ו'עד הילד שלי!'.
אז כמה דברים. דבר ראשון, קורה בחיים שדברים לא מסתדרים לנו במאת האחוזים, בעיקר בתחום התעופה מיותר לציין. אז נכון, את הטיסה הקדימו, והגענו, ואז עיכבו בשעה, ועד שכולם עלו והתיישבו הודיעו על עוד שעה של עיכוב, בסוף הטיסה המריאה בשעת ההמראה המקורית שהייתה, זאת שלפיה תכננתם מראש את התוכניות שלכם עד שלילה לפני גיליתם על השינוי. קורה, גם אצל החברות הכי גדולות זה קורה, ככה זה תחבורה ציבורית.
דבר שני, ופה נכנסת לתמונה האימרה הנזכרת לעיל ('עד הילד שלי'...). אדוני! כולנו צמאים, כולנו עייפים, כולנו על אותה סירה. הורים נואשים מנסים להרדים את העוללים העייפים והמבולבלים בלי לגרום יותר מדי עוגמת נפש לשאר יושבי המטוס (יאמר לזכותם), דיילים שמנסים לסייע צריכים לעבור במעבר (אותו מעבר שאתה חוסם בגופך הנפוח פי שתיים מעובי המעבר), והצעקות שלך של "הילד שלי צריך עוד מים, תביאו מים, תמכרו לי קולה, תמכרו לי לאנצ', כי הילד שלי צריך!" לא עוזרות לאף אחד. בעיקר בהתחשב בעובדה שילדך אינו בן 3 אלא 13, יושב קבור באייפון עם אוזניות, לא מודע בכלל לעובדה שהמטוס עוד לא המריא (וכולנו שמענו אותך מתרברב על כמה חטיפים קנית בדיוטי פרי... סליחה, "עקצת" בדיוטי פרי, ציטוט ישיר, לא עניין אף אחד להתווכח איתו שהנחה של 50 יורו בקנייה ב500 יורו זאת לא באמת עקיצה.. בקיצור, הילד לא יגווע ברעב, מעבר לרזרבות שכבר יש לו למקרה חירום). אז בוא אסביר לך בעדינות, מר 'עד הילד שלי', כולנו צמאים, כולנו מסכנים, לכולנו חם, וכולנו קיבלנו את אותה חצי כוס מיי מטוסים. אז חלאס, נשמה, זיינת ת'מוח. והערת בדרך את שאר התינוקות הצמאים עם הצעקות שלך.
ויתרה מכך, ניחא עם היינו טסים מניו יורק, בנגקוק, טוקיו חזרה לארץ... מדובר בטיסה של פחות משעתיים, טיסת צ'רטר. אז תגיד תודה שהדיילת הנחמדה בכלל הסכימה להביא לך חצי כוס מים, תשים פקק לביוב שלו אתה קורא פה, שב בכיסא שלך ועזוב אותנו באמאשך.
ותודה שטסתם אל-על.
חחח, ממש, הייתם מתים לטוס אל-על.
**מילים אלו נכתבו בעודנו עדיין באוויר, כאשר לפנינו עוד יותר ממחצית הטיסה.
-עדכון חי- הוא עומד במעבר, כאשר דלת תא האחסון (זאת שמעל הראש) פתוחה, מנשנש אוכלים מהתיקים שלו. הילד עדיין קבור באייפון (מאיפה לעזאזל יש לו וייפיי?!).
