מוסר ההשכל בתחתית הפוסט, למי שמעוניין.
גבר בכלוב: וואי אני מתחנן, בבקשה! בבקשה! רק סשן אחד! אפילו קצר! אני אשלם לך! דרך המחשב! בבקשה! אף אחת לא רוצה אותי וחיפשתי פה שנים!
אני: מצטערת, אבל זה לא מתאים... גם בפעמים הקודמות הבהרתי לך שאין לי עניין.
גבר בכלוב: אבל זה היה לפני שבועיים, חשבתי שמאז שינית את דעתך.
אני: .......?! (בירצי????)
אהה, ממש לא. עדיין לא בעניין.
גבר בכלוב: אז אין סיכוי?? מבטיח לך שאני הכלאה בין דיקפריו לפיט, ועשיר כמו ביל גייטס! אני אתן לך כל מה שתרצי, בבקשה, מתחנן!!!
אני: סורי, לא מעוניינת. בהצלחה בהמשך החיפושים.
גבר בכלוב: את סתם מגעילה! בכלל לא רציתי אותך! בטח את בכלל גבר בן 60 משועמם! סתם מכוערת! את יותר רדודה מכולם!!!
אוי, בחיי, אין דבר שאני יותר אוהבת מאנשים אם רמת משכל במינוס.
תודה גאד, תודה.
(למי שתהה- לא אמרתי שהבחור לא צודק 😉)
ועכשיו שעת סיפור:
כתבתי פוסט זה כטיוטה לפני מספר שבועות, אבל בסוף החלטתי לשמור לעצמי ולא לפרסם...
הבחור המדובר בפוסט לא גידף והלך לדרכו. לא ולא.
אותו בחור נואש מצא לנכון להטריד, להציק, ובכללי לעשות רע. בעיקר לי, האישה המרשעת שדחתה אותו בצ'ט אנונימי באינטרנט.
בדר''כ מדובר בהתנהלות שאותי באופן אישי מבדרת, מצחיקה אותי המחשבה שמישהו יושב בבית ומחכה שאני אתחבר לצ'ט רק בשביל לקלל אותי, באמת שזה מצחיק אותי.
אבל במקרה הזה היה ברור שכנראה יש פה איזה מר וונדטה שממש רוצה לעשות לי רע, באופן ישיר ועקיף.
המזל הגדול הוא שמדובר בבחור לא חכם במיוחד... והיום כבר לא נמצא באתר.
*רק למקרה שיש פה מתלהמים למיניהם, אני אומנם לא הייתי המתלוננת הראשונה, אבל בהחלט הייתי האחרונה (: