...

זה תמיד מתחיל בשקט, שקט שלפני הסערה

לפעמים השקט הזה נמשך תקופה, לפעמים רק דקה 

כמו בעיירה חשוכה עם מספר מצומצם של תושבים, כמו בעריית רפאים, התושבים יודעים... הם מרגישים... שזה שקט רגעי... זה שקט זמני...

תקופה ארוכה שעצרתי, הפסקתי... הייתי מרוכז במשהו אחר 

ובתוך תוכי ידעתי, שהסערה תגיע... כי זה שקט רגעי, זה שקט זמני...

וכמו בעיירה חשוכה עם מספר מצומצם של תושבים, כמו בעיירת רפאים, כשסערה אמיתית מתחילה היא תמיד נעימה, ממכרת, מדגדגת...

היא מתחילה במשב רוח נעים, שמרענן את הגוף מבפנים וסוחף אחריו את כל הסקרנים, כל ההרפתקנים

ואז... כשהם רחוקים מהבית... קרובים לצלע ההר... מהופנטים מהנוף... הם נשפטים על ידה...

המלכה ליסה... רוח סערה...

״אתה לא חייב לבוא״ היא אמרה לי, ״אבל אם תחליט שכן, אין דרך חזרה...״

נ.ב

כותב ורועד... מבפנים