לא יודעת איך הגענו לדבר על זה, בין שלל הנושאים שעלו בשיחה ההיא, אבל פתאם דיברנו על הנשמה. על השארות הנשמה, על הנשמה במסורת, על לאן הולכת הנשמה כשהכל נגמר, על האהבה של הנשמה שלו לשלי ולהפך ופתאם הוא העלה את זה, כאילו משום מקום.
"את יודעת כמה אני אוהב לראות אותך מאושרת, כמה אני רוצה אותך הכי מאושרת ומסופקת שיש". כן, אני יודעת. בזמן הלא ארוך שאנו יחד, זה אחד מהדברים הכי ברורים וודאיים שאני חשה בחיי. "אז... יש לי מתנה מיוחדת בשבילך לחג האהבה. כזאת שלא נתתי לאף אחת לפנייך".
אני לא צריכה לנחש. ברור לי למה הוא מתכוון. לא מעט שוחחנו על הרגע בו החשק שלי לשלוט יחזור ומה נעשה עם העובדה שהוא שולט כל כך. הסיכום היה שאאמץ לי שפחה, בלי קשר לקשר שלנו. ההחלטה כבר היתה קיימת כמעט מרגע שהקשר שלנו התחיל, אך לא חשתי שום צורך לממש אותה. השילוב של האהבה המציפה שלו, המיניות המוטרפת שלנו וספיחים נוספים, גרמו לי לא להתגעגע לשלוט. אבל בשבועיים האחרונים, ככל שהרגשתי איך חיי חוזרים למסלולם ואיך החיוך על פני אינו אירוע חד פעמי שבא וחולף כהרף עין ברגע שאני נפרדת ממנו או מחבריי, כך גבר גם רצוני לחזור לשלוט. דיברנו על זה ואמרתי לו שאני עדיין לא חשה מוכנה, זה רק הצורך הזה שבא ומציף והוא ילך כשם שבא ואם לא, נראה כבר. לא עכשיו.
ואז הוא הציע לי את המתנה שלו. לחג האהבה אקבל את ההתמסרות שלו. הוא יתן לי לקחת אותו כפי שאני חולמת ורוצה. אני כל כך יודעת מה זה עבורו לאבד שליטה, כמה הוא צריך לבטוח ולוותר על אגו כדי שזה יקרה. כמה הוא בוטח בי ואוהב אם הוא עושה זאת ומזמן מזמן לא הרגשתי כאלה פרפרים בבטן.
"אבל", הוא הוסיף. "אבל?", שאלתי, חושבת לעצמי למה אחרי כזאת הצעה מושלמת חייב להגיע אבל. "אבל!", הוא המשיך מחוייך, "אני מבקש את אותה מתנה. אני אעשה הכל כדי להתמסר לך הכי שאני מסוגל וכשתסיימי איתי ותרגישי הכי מסופקת שיש ממה שנתתי, תתני לי את ההתמסרות שלך וכמה שתקחי אותי יותר רחוק, כך אנסה לקחת אותך. כמובן, בגבולות שנקבע מראש".
נפגשנו היום. עבר כל כך הרבה זמן מאז חשתי כזאת התרגשות לפני שסישנתי. תיק הציוד היה מוכן וכבד, בתוכו הוספתי את בגדי הסאדו שלי, כותונת קצרה ושקופה וסנדלי עקב אדומות. ביקשתי שיצא מהבית ויחכה עד שאקרא לו ושבנתיים ילך לקנות ארטיק קרח.
על המיטה סידרתי מגבת וכיסוי עיניים. במגירה חיכו גלגל שיניים, מברשת קשה לניקוי נעליים, חבלים, קיי וואי, שוט גומי דקיק, נר ומצבטי פיטמות.
שלחתי לו אסמס "כנס ותשאר בתחתונים וכיסוי עיניים. תשכב על המגבת ותמתין לי".
כשהוא היה מוכן לבסוף, יצאתי מהחדר השני, בוחנת את גופו השחום והשרירי, שמונח שם כמתנה שאני צריכה לפתוח. "אתה יודע למה אתה כאן, מתוק?", שאלתי וראיתי איך גלגלי מוחו עובדים כדי לחפש את התשובה הנכונה. "אתה כאן כי קניתי אותך בשוק העבדים, כדי שתהיה עבד המין שלי. ואתה תהיה מאולף ומצטיין, כי אם לא תהיה, אני אמכור אותך בחזרה ואתה תצא לעבוד בשדות. ואם אתה חושב שלהיות עבד המין שלי זה קל, אתה טועה בגדול. אתה תהיה מאולף וצייתן ואתה תספק כל תאווה ושיגיון שלי ואתה תעבוד בפרך עד שתהיה העבד הכי מצטיין שהיה לי אי פעם ועד שתדע לענג כל מילימטר בגוף שלי. והיום, עבד שלי, תלמד את כללי הבסיס באילוף שלך: אמון בגבירתך ודחיית סיפוקים".
על מה שהיה שם לא אפרט כרגע, אני פשוט מותשת מאורגזמות ודום ספייס. אני רק יכולה לסכם ולומר שמעולם לא הפקתי כזה עונג ממתנה לחג:) אה. וחוץ מזה קיבלתי גם ביצים סיניות, אבל בין ים ההתרחשויות, הן נשכחו וכנראה ישמשו לפעם הבאה.
תודה ממי שלי, אני אוהבת אותך היום עוד יותר מתמיד והטרפת את כל חושיי בהתמסרות המדהימה שלך. עשית לי את החג הזה מאושר יותר משדמיינתי.
***
ועכשיו, איך אפשר בלי ואמנם קצת באיחור אבל מוטב וגו' - חג אהבה ויום משפחה שמח לכולכם ובמיוחד לזרונת האהובה שלי-האחת והיחידה, שהיא הרבה יותר מחברה, פיליה, לולי, משחקת באש, חתולונת מהייטק, בטי, קייסי, פרינסס, בודי וברלין, פרופ' וחברים ישנים וחדשים שלי שלא אמנה את שמותיכם מפאת צנעת הפרט:) אוהבת אתכם ותודה שהייתם כל כך מלאי אהבה כשכל כך הייתי זקוקה לכך. תודה שאתם ממשיכים להיות כאלה, גם כשאני שמחה (וזאת חוכמה לא פחות גדולה).
לפני 14 שנים. 15 בפברואר 2010 בשעה 11:53
