הם קראו לי "סופה" ו"מוגלי" (ילדת היער) ואני קראתי להם בלב "החברים הכי טובים שיכולים להיות לאישה". היינו חבורה שהתאספה כל אחר צהריים בקפה מסריק בת"א, מיד אחרי העבודה. מישל ידע איך כל אחד מאיתנו אוהב את השתייה שלו. שימי הזמר, החתיך של החבורה, היה מזמין אספרסו לעצמו ומשהו לצייד היומי שלו ולרב לא ראינו אותה פעמיים. אוריה, הפילוסוף, שחלם להיות זמר, היה מזמין תה עם נענע ומספר מה ניטשה היה חושב על כולנו. דלית, הלסבית המתוסבכת והכוסית על, היתה שותה בירה, נעצבת על האקסית שלה ובנתיים משתפת בחוויות הלילה הקודם והיינו אנחנו - דודי, המאהב שלי ואני, זוג שולטים, שהדביק את כל החבורה בסיפורי סאדו, בחרמנות מאיזה נשלטת שבדיוק סיימנו לשלוט בה יחד ובתאורים שגרמו לכולם ללכת ולנסות. חלקם עם שנינו. אנחנו שתינו בכל פעם משהו אחר. בכל פעם הצטרפו אלינו דמויות ססגוניות, אבל אנחנו היינו הגרעין הקשה. המאוחד.
ודיברנו המון ועישנו קצת ואהבנו אחד את השני ברמות מיוחדות. לפעמים גם עשינו אהבה בקומבינציות שונות. תמיד אהבה, לפעמים שליטה, תמיד עם חיוך של אחר כך, בלי משקעים של אחרי, רק של טוב. דודי הוא היום החבר הכי טוב שלי, אנחנו נפגשים הרבה ויש בינינו המון אהבה, אבל אפס סקס. אוריה חזר בתשובה ועדיין חולם על להוציא דיסק, רק שיוקדש לשירים לקב"ה, דלית פתחה חנות סקס. היא עדיין מתגעגעת לאקסית שלה ומזיינת את כל העיר, דודי שולט בחברה הטובה שלי ושימי גר באיילת ויש לו כבר ארבעה ילדים. ואני? אני כבר מזמן לא ילדת הג'ונגל. לפעמים, אני עדיין סופה.
היום נפגשנו. דודי והחברה שלי, הנשלטת ופתאם שימי התקשר וסיפר שהוא נחת בתל אביב. שנים שלא ראיתי אותו והוא נשאר אותו מדהים שהיה. הוא הגיע וחיבקנו אותו כמו שמחבקים אח אובד וליטפנו אותו כמו איזה אוצר נדיר ונפלא והיה לנו כיף יחד. ישבנו ודיברנו על איך החיים לקחו כל אחד מאיתנו למקום אחר, רחוק כל כך ממי שהיינו אז וכמה בכל זאת, נשארנו אנחנו מתחת לכל זה. והעלינו זכרונות (זוכרים את הפעם ההיא שמוגלי עישנה איזה משהו וצעדנו לים והיא הורידה חזייה וזרקה אותה למים והסבירה לכולנו כמה החזייה פוגעת בחופש שלה כאישה? וזוכרים את הפעם ההיא שהבאנו את הצלם המתוסכל והרוסיה הקטנה ו..?) והיה כזה נעים. שלווה שיש לך עם אנשים שמכירים אותך מבפנים. עם שמחה וטוב והסתכלות על הכל בפרופורציה נכונה ופתאם כל מה שעצוב לי כרגע התפוגג ונהייתי שמחה ואוהבת ורכה, כי אני מוגלי וסופה ואניגמטית ואישה ויש לי את האנשים שאוהבים אותי, גם כשהם רחוקים לי כל כך.
ואם שימי לא יוזעק לילדים שלו עד הלילה, אז נאסוף את כולם אליי לגג ונקנה כמה בירות ואולי קצת יין ונעשה מסיבה קטנה, רק שלנו. שלי ושל החברים הכי מדהימים שיכולים להיות לאישה. ואם לא, כל אחד מאיתנו יחזור לחייו, כרגיל, אבל עם עוד חיוך אחד ענק ועוד חיבוק אחד גדול ועם תחושה מציפה של שלמות, חברות ואהבה.
ונזכרתי בשיר הזה, שלא ממש מתאים, אבל אני כל כך אוהבת.
