אתה בא, בדרך כלל ברכת השלום הקבועה שלנו היא נשיקה לרגליי, הפעם אנחנו מתחבקים. חזק. נאחזים. אתה מריח לי את הצוואר. אני נושמת אותך.
הרגע הזה שאתה מתחת לרגליי, אני על כורסת הטלוויזיה ואתה ההדום שלי, השטיח שלי, רגל אחת על פניך, השנייה על הזין שלך. אתה מנשק ומעסה וזה נעים כמו בית.
אנחנו על המזרון, אני על הבטן, אתה מנהל שיחת עבודה ואני מרימה את רגליי, תופסת את הזין שלך ולוחצת... אתה מנסה לדבר לעניין ובקושי מצליח.
כשאני מוציאה את המחטים אני מכסה אותך ובאה לצדך, לשמור עלייך. יד אחת מחממת לך את המקום הכואב. השנייה מלטפת לך את הראש. אתה מבקש להוריד את כיסוי העיניים ומביט לתוך עיניי. אני רואה שם הכל, גבר וילד, עבד ונשמה. אני רואה שם את התום שאיבדת בדרך ואותך. נקי מכל מסיכה.
אחרי שהוצאתי את המחטים ניקוו כמה טיפות דם. אני מנקה אותן באלכוהול ומלקקת לך את הפצע. אתה רועד מתחת ללשון שלי, יותר ממה שרעדת מתחת לשוט הרכיבה.
אני אוהבת להשתמש בך לגמירות שלי וממש לפני הסוף, אני רוצה חזק. אני אוהבת לומר לך "ויברטור מהירות 3" ולדעת שתגביר את הקצב, שתהיה יותר יעיל מכל ויברטור אמיתי.
ולפני שאתה הולך, אתה מתעקש להספיק להכין לי את הקפה, כמו בפנטזיה שלנו. אחרי שאתה הולך אני מחכה, עוד לא רוצה לשתות אותו, שישאר לי עוד קצת ממך.
כל טעימה מהקפה הזה מזכירה לי את הטעם שלך.
