מעייף, תמיד. קמה באמצע הלילה, מעירה ילדים אפופי שינה, שדה תעופה- בלה בלה, דיוטי פרי, טיסה, נחיתה, פריקת מזוודות.
אני כל כך מתורגלת בזה, טסה כל כמה חודשים והרבה יותר ממה שהייתי רוצה. ונסעתי כך גם כשהייתי במערכות יחסים אחרות והייתי עצובה ומודאגת וחסרת חשק, אבל לא כך, לא בתחושה שאני עוזבת חצי מהחיים שלי כאן, לא כשאני בכזה אטרף כמו מאתמול בלילה. נתת לי מתנת פרידה מיוחדת, הבטחה להתמסרות מאד גדולה מצידך, שרק אני מבינה מה זה אומר לך ועד כמה אתה בוטח, אם אתה נותן לי אותה. ויצאתי לדרך עם המחשבות האלה ובתחושה שאני פשוט רוצה אותך איתי, כל שנייה.
עכשיו יש שקט בדירה ששכרנו. כל אחד מתעלף מותש בפינתו. הילדים נמרחים מול ערוץ דיסני, אין להם כוח אפילו לומר"אמא" כל שנייה ואני כאן, בפינת הסלון המעוצב. שולחן קטן ליד חלון ענק, משקיף לצמחייה סבוכה וירוקה. המקום המושלם לחשוב עלייך. זה רץ לי כמו בסרט, מה אעשה ואיך זה יהיה ומה אומר ואיך תגיב וכמה יכאב ואיך נאהב, אבל לפני כל אלה, הייתי רוצה אותך כאן הרגע. סתם בשיגרה הזאת. שתכין לי קפה ותעשה לי מסג' בכתפיים, ללכת להתקלח ושתהיה השטיח לרגליי ותנשק להן ותעסה אותן, כמו שרק אתה יודע ואז להכין ארוחת ערב ולצחוק. שמת לב שאנחנו צוחקים הרבה לאחרונה?
וביום ראשון גם אתה תיסע ובטח הגעגוע יהיה כפול, אבל יש משהו מענג בגעגוע הזה. זה לא געגוע של סבל, אלא געגוע של שמחה ועכשיו אני רוצה שתשחק לי בשיער, אפילו בלי סקס בהמשך, סתם ליטוף של הרגעה ואחר כך... אולי.. מי יודע... אולי אתעורר פתאם מאיזו נגיעה או מילה ואז... תאמין לי עבד שלי, החלום שלנו ייקח בדיוק שנייה עד להגשמה.
