שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

רצה עם זאבים

והפעם: מגילת העצמאות שלי
לפני 10 שנים. 5 בספטמבר 2013 בשעה 8:01

(תקציר הפרקים הקודמים והבלתי מפורסמים בעליל: אני לקוח של אמסטף, שנדלק עליו. סחטתי אותו ואילצתי אותו להיות עבד המין שלי. צעצוע של גבר. הוא מאד שנא את זה בהתחלה, אבל הוא לומד לאט לאהוב להיות ילדון של המאסטר. הילדון הכי טוב והכי שימושי בעולם).

 

אנחנו לבד בדירה. אתה חולה. לקחת איזה כדור להורדת החום ונרדמת. אתה ערום במיטה. ישן על הבטן. חמים.
אני כבר יצאתי לריצת בוקר ויוצא מהמקלחת הצמודה לחדר השינה. מתנגב. כמה טיפות עוד לא נוגבו וזולגות לי במורד הגוף
מגיעות לי לזין ומגרות אותו. אני רואה את התחת של הילדון שלי וזה מגרה אותי בטירוף.
אני נשכב לידך, שם חומר סיכוך על הזין שלי ומתחיל לאונן, חושב שאוותר לך עם כל החום הזה,
אבל הזין שלי כמעט מתפוצץ מתשוקה אלייך. לא, מצטער בייבי שלי, אני לא יכול לוותר לך.
אני מחזיק את עצמי על יד אחת מעלייך ומתחיל להעביר את הזין שלי רק בחריץ של התחת שלך,
אתה ממלמל משהו מתוך שינה, מין שילוב של גניחה עם "בבקשה לא". אני מתחיל לחכך את הזין שלי על חור התחת שלך,
אתה גונח "לא מאסטר בבקשה, אני כל כך עייף וחולה, מותש" -אתה אומר את זה חצי ישן וחצי ער
ואני שואל אותך "הילדון שלי חושב שמותר לו לא להיות שימושי לי כשהוא עייף?".
אתה ממלמל, "לא מאסטר, אבל אני כל כך הרוג שהזין שלי לא יעמוד והחשק שלי לא נדלק והביצים שלי מרגישות מרוקנות לנצח
ואני מפחד שלא משנה מה תעשה אני לא אהפוך לשימושי".


אני ממשיך כל הזמן הזה להעביר את הזין שלי על החור שלך בלי להכנס, רק מתחכך בו עם הרטיבות של חומר הסיכה
ועונה לך "ואתה חושב שאתה תהיה שימושי לי רק כשזה יתאים לך? רק כשגם אתה תתחרמן מזה? הצחקת אותי ילד שלי. אתה רכוש ואתה תהיה רכוש שימושי גם אם רק אני אהנה ואתה לא תתגרה בכלל. אתה תהיה חור טוב גם בלי לגמור בכלל. אתה חור השפיכים שלי, שכחת לרגע צעצוע?"


ואתה יודע שאני צודק ושזה מה שאתה וגם אם ממש רצית להלחם עכשיו כי אתה כל כך כבוי, המילים שלי מחרמנות אותך. אבל אתה לא תראה לי. אתה תגרום לי לחשוב שאתה לא רוצה ושאני ממש לא בסדר שאני מתנהג לילד שלי כך שהוא חולה ומנצל לו את התחת כך במקום לטפל בו, אז אתה עונה "סליחה מאסטר. תעשה מה שאתה רוצה. אני שלך", אבל אתה עונה את זה בלי טיפת התלהבות.


אני לא נבהל ממופע האי התלהבות הזה. אני מכיר את החור שלי טוב טוב. אני יורק לך על החור ומתחיל להכנס. לאט לאט. אתה לא מתנגד, החור שלך כבר פעור אליי, אבל אתה גם לא עוזר, לא משתף פעולה מדי. אני חודר לאט, עובר את נקודת ההתנגדות שגורמת לך לכאוב לרגע ולגנוח בכאב. "שששש... ילד שלי. הכל בסדר, תכף זה נגמר ותרגיש נעים". עכשיו אני נעוץ לך לגמרי בתחת וכמה שאתה לא רצית. אתה מרגיש מלא ושלם ושימושי כשהמאסטר שלך בתוכך. אתה לא ממש מגורה, אבל טוב לך ככה. נמצא במקום שלך מול המאסטר שלך. 


ואני מתחיל לזוז. לאטטטט לאטטטט. והגוף שלך יודע למי הוא שייך אז הוא מתחיל לזוז לאט יחד איתי, כמעט נגד רצונך ואני לוחש לך "כן, הילד שלי שימושי לי תמיד, גם כשהוא חולה. תמיד הוא שייך למאסטר שלו ותמיד צריך להיות מספק. נכון חור שפיכים מתוק שלי?". אתה כבר לגמרי בעניין ואתה עונה לי בקול "כן מאסטר, אני אוהב שאתה משתמש בי, אני אוהב להיות שלך ואני עכשיו עוד יותר מגורה מזה שהשתמשת בי גם כשלא רציתי ולא יכולתי. בבקשה מאסטר, תשתמש בי כחור השפיכים שלך. תמלא לי את התחת, תן לי למלא את התפקיד שלי בעולם". אתה מתחנן כל כך יפה שאני גומר לך בתחת בשנייה ואתה גונח בעונג. אני לא יוצא. נותן לזין קצת להרגע ואז משתין לך בתוך התחת. ממלא אותך בשתן שלי שמתערבב בזרע שלי.


"כן ילד שלי. חור השפיכים שלי מלא בזרע ושתן. החור שלי הכי שימושי בעולם. היית ילד טוב מתוק שלי. תישן קצת, מלא בי כך. אני הולך להכין לך כוס תה ומיץ תפוזים. אני רוצה את הילד שלי בריא ומהר ולא, אל תחשוב לאונן. את צריך את כל האנרגיה שלך. אתה תגמור רק כשתבריא. אני מתכוון לגמור ממך עוד הרבה גם כשאתה חולה. ברור ילד שלי?"

"ברור מאסטר", אתה עונה, מרגיש את עצמך כל כך מלא בי, כל כך שייך, כל כך אוהב ודמעה אחת זולגת לך מהעיניים מהתרגשות. אתה יודע שאני המקום הבטוח שלך, המקום ששומר עלייך ומשתמש בך בטוב וברע, בדיוק כמו שחלמת. בדיוק כמו שאתה צריך ממני. כשאני הולך למטבח להכין לך שתייה, אתה לוחש לכרית "אני שלך מאסטר. כל כך שלך". 

הילד שבי​(נשלט) - כתוב יפה ומעורר. שיקף אצלי פנטזיה שלא תמיד מצאתי מילים להעלותה על הכתב.
לפני 10 שנים
אניגמטית​(שולטת) - שמחה שעזרתי:) ותודה.
לפני 10 שנים
לא לפנות​(לא בעסק) - כתוב מדהים, כמו תמיד.
כישרון יוצא דופן יש לך,

גם מאסטר, גם חולה, גם מחרמן, גם הכל...

}{
לפני 10 שנים
אניגמטית​(שולטת) - תודה יקירתי וכל הכבוד על התגובה, מסתבר שזה דורש אומץ:)
לפני 10 שנים
לא לפנות​(לא בעסק) - הרגיש לי ככה, האומץ.

אני חושבת שאלו דברים יחסית לא קלים לעיכול, גם אם מפנטזים על סוג כזה של דברים, עדיין זה מרגיש שצריך אומץ להודות בהנאה מכך.

אני מטורפת, זה לא חדש :) אז לגמרי נהניתי.
לפני 10 שנים
נסיכת הלילה​(שולטת) - לא הבנתי
צריך אומץ להגיב אצלך? ממתי?
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י