לפני 10 שנים. 10 בספטמבר 2013 בשעה 15:41
אותך ואני אוהבת שאתה בבית של הקשר שלנו.
בלי קולר וחגורה, רק עם החבל הזה שמקלר בין הלב שלי לשלך.
אתה שייך לעכשיו. כי בחרת. כי בחרתי. כי זה מה ששנינו רוצים.
ועדיין טיפה קשה וצריך לחזור לנשום-לנשוף.
ביחד. בקצב אחיד. עד שנתרגל שוב.
ובנתיים, אפשר להביט מסביב ולראות כמה מצבי קיצון מוציאים דברים החוצה.
גילינו כמה אנשים מדהימים, הרבה יותר ממה שחשבנו,
לכמה אנשים אכפת מהאהבה הזאת, שלך ושלי
וגילינו נבלות, כאלה שעטים על הפגר, לטרוף, לפני שהגופה תתקרר
או סתם לקנא ולהקניט ברגע של אחרי.
וגילינו שוב אותנו, אחרים, מודעים יותר
עם התחלה חדשה ואהבה ישנה.
אז בוא יקר שלי, חיכיתי.
בוא למקום שלך אצלי.
