אתמול, כשסיימנו את השיחה, נזכרתי שאמרת כמה אתה עייף כי בנית סוכה לבד, חצי יום ואז גם ארחת בה עד הלילה.
ופתאם הבנתי, שאני מתחרמנת מזה. אני סוטה, חשבתי לעצמי. מה עוד יחרמן אותי בגבר הזה? אבל כן. התחרמנתי.
חשבתי על איך אתה גבר, כל כך גבר. חשבתי על השרירים שלך זזים כשאתה תוקע מסמרים בסוכה. על הזיעה שלך,
זאת שאני מכירה כשהיא זולגת מתחתיי. חשבתי כמה אני מתחרמנת מזה שאתה מלך בחוץ. הגבר הכי גברי. בעבודה, במשפחה, במכון הכושר, בחיים ורק איתי, רק במקום שלנו, אתה בוחר לוותר על המאצ'ו ולתת לי אותך האמיתי, זה שמתחת לכל הגבריות המסוקסת הזאת.
ונזכרתי באחד מהסיפורים הכי אהובים עליי בתנ"ך, הסיפור על שלמה המלך ומלכת שבא.
"וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם ה', וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת...וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ. וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ, לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ. וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה, וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית ה', וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ. וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ: אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ, וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי, וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי. הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי... וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה"
מלכת שבא באה לבדוק את שלמה המלך. היא שמעה עליו שמועות. למה למלכה אמידה, כזו שיש לה הכל, לבוא מאתיופיה עד ארץ ישראל, רק כדי לחוד חידות למלך חכם? הרי ברור שלאישה הזאת היו רצונות מעבר לכך. היא שמעה על כך שיש גבר אמיתי, כזה שיכול לעניין אותה סופסוף. והוא? הוא חכם, יש לו אלף נשים, ממלכה ושפע. מה כל כך חשוב לו להרשים אותה? להצליח במבחנים שלה? סתם אגו? וזה מסתיים בכך שהוא נותן לה את כל חפצה. במה היא חפצה? מה נתן המלך למלכה? מה היא שאלה-דרשה ממנו? בשום מקום לא מוזכר שהתפתח ביניהם סיפור אהבה, אבל המדרש והאגדה מספרים על כך.
ואני? אני כל כך אוהבת שאתה מלך. אולי אני שיטחית, אבל לא הייתי יכולה אחרת. אני יכולה רק לדמיין אותי חדה לך ואותך משיב לכל החידות. אף חידה לא תהיה על דבורה ופרח. אצלי הכל יותר פשוט.
מה אתה? רכוש
של מי? שלך
מה אני דורשת? התמסרות
מה תפקידו של הרכוש? לענג את גבירתו. להיות כאן למען אושרה.
ואחר כך, כשאפסיק לחוד ושוט הרכיבה שלי יצרוב את בשרך ויקח את כל מה שיש בך לתת לי, אז, תשיב לחידותיי מבלי שאשאל.
מי אתה? של מי אתה? ומה אתה צריך ממני, גבירתך? ואתה תענה על הכל ותתן את הכל. גבר שלי. רכוש שלי. אוצר.
