אחרי כמה ימים של שיחות צפופות, החלטתי שהוא מתאים לתפקיד עבד הריבאונד שלי. דרישות התפקיד פשוטות: חכם, נאה, אוהב לענג ולפנק, לא מפחד מכאב וכזה שלא תהיה לי בעיה להשתמש בו ולאפסן על איזה מדף נשכח, לאחר מכן. שום רגשות, שום בלאגנים. רק כיף ותשוקה.
בחנתי אותו בבחינות שונות ומשונות בימים האלה והוא הוכיח עצמו כעומד בקריטריונים. לבסוף, הגיעה השעה הנכונה והודעתי לו: "מחר אבחן אותך לראשונה. גן מאיר, עשר וחצי בערב, הספסלים הקיצוניים, סמוך לבית הקפה. מכנסיים שחורים עם חגורה. חולצה שחורה. בלי תחתונים. תביא איתך מגבת, קרם עיסוי ושמיכת פיקניק". הוא אישר שהבין הכל וסיימנו את השיחה. היה לי יום קשה. הייתי עצבנית וגשם כיסה את שבילי גן מאיר. שקלתי לבטל, אבל החלטתי שלא. אני רוצה את הפורקן הזה. אני רוצה צעצוע חדש שיעשה לי נעים וישרת אותי. בעצם, אני רוצה כמה צעצועים, אבל הוא הראשון שאבחן. הציידת שבי קמה לתחיה, נשמתי עמוק ויצאתי לדרך. בא לי לטרוף הלילה.
הוא חיכה שם, ליד הספסל הרטוב. גבר נאה וגבוה, שרירי בדיוק במידה הרצויה. הושיט את ידו וחייך במבוכה, "היי, אני יוני". הושטתי את ידי לשפתיו, לנשיקה ועניתי, "אתה לא יוני. מהיום אתה sunday, העבד שלי לימי ראשון. ברור עבד?". הוא הבין. כמה סידורים טכניים- ניגוב הספסל, פריסת שמיכת פיקניק על החול הרטוב והוא היה מוכן. "נתחיל בלבדוק את כישורי הפוט פטיש שלך", הבהרתי, "תחלוץ את נעליי ותתחיל לעסות עם כפות ידיך. תמשיך עם הלשון כשאומר 'עכשיו'". הוא היסס "מה כאן? בחוץ? אנשים יכולים לעבור. לא נעים". הבטתי מסביב. אנשים בודדים הילכו בגן עם כלביהם. הגשם הבריח את כולם לבתים ולא היתה סכנה ממשית. "אתה באמת רוצה להתווכח איתי בערב המבחן שלך?", שאלתי. "אין בעיה. נכשלת. היה נעים מאד, יוני". הוא התעשת מהר. "לא, סליחה גבירתי, בסדר. אני עושה מה שרצית".
"בסדר? אתה מאשר סאנדיי? או שאולי אתה רוצה להודות לי על הזכות שנתתי לך הערב לשרת אותי?". הוא מיהר להתנצל ולהודות והחל לעסות את כפות רגליי כמיטב יכולתו. "עכשיו לפה. את כל כף הרגל, סאנדיי", ציוויתי. הוא הביט לצדדים באימה ולבסוף החל ללקק את כף הרגל ולדחוף אותה לפיו. כשדחפתי אותה עמוק פנימה, כבר לא היה אכפת לו מדבר. כל כולו הפך לכלבלב מורעב וכמה, מרוכז במשימה. הוצאתי את כף הרגל מפיו והוריתי לו "עכשיו רק את הקשת, מלמטה". הוא נשכב על השמיכה והניח את כף רגלי על פיו והחל ללקק אותה במרץ. כעבור דקות גמרתי מלשונו המיומנת. עכשיו חזר לי החיוך.
"עברת את המבחן הראשון, צעצוע, אתה מסוגל להגמיר מכף הרגל. עכשיו אבדוק את כושר העמידות שלך". הבליטה במכנסיו לא הותירה מקום לספק. הוא אהב את מה שעשה. "תפשיל את המכנסיים, עבד, בוא נראה מה אתה שווה". הוא שוב הביט מסביב ואז התחיל לבקש שאוותר לו. אף אחד לא עבר בסביבה. בעלי הכלבים התרכזו בחלקים אחרים של הגן, בית הקפה כמעט והיה שומם, האורות בגן היו רחוקים. הוא היה בטוח ולא התכוונתי לוותר לו. "אמרתי להוריד". אחרי עוד כמה מבטים מבועתים הוא הפשיל את מכנסיו וחשף בפניי זין יפה ועומד. "בוא נראה כמה אתה חזק", צחקתי ותליתי את תיק היד שלי על הזין שלו. התיק לא כבד מדי. שמתי בו ארנק, צרור מפתחות ושפתון. "עכשיו תספור עד ששים ואחרי כל סיפרה תגיד 'תודה גבירתי שאת בוחנת אותי'", ציוויתי. המבט על פניו היה מבוהל ומשעשע. הזין שלו נע בחוסר נוחות, אך לא ירד. "אם לא תחזיק מעמד, תחטוף סטירה", הסברתי לו כשהתחיל לספור "1. תודה גבירתי על כך שאת בוחנת אותי. 2. תודה גבירתי.." הקושי ניכר על פניו. מדי פעם נראה היה שהזין שלו לא יעמוד במשימה, אבל שוב ושוב כשהבהרתי לו שיחטוף סטירה אם הזין יפול, הוא רק נעמד חזק יותר ואיכשהו הוא הצליח לשרוד גם במשימה הזאת. הורדתי ממנו את התיק, ליטפתי קלות את לחיו ואמרתי "היית קולב טוב, צעצוע. בוא נראה איך אתה עם כאב".
עכשיו הוא נראה מבוהל עוד יותר מקודם. "תשלוף את החגורה מהמכנסיים, מתוק", אמרתי בחיוך משועשע. "לא כאן, בבקשה גבירתי, בבקשה", הוא השיב. "אז איפה אתה רוצה סאנדיי? שנעבור לגינת הכלבים? אתה רואה כאן מישהו? מישהו מתעניין בך חוץ ממני? לא. נכון? אז תפסיק להתבכיין ותן לי את החגורה. הזדמנות אחרונה או שאני הולכת ולא תראה אותי שוב". הוא שלף לאט את החגורה ממכנסיו. קיפלתי אותה לשניים. "תשען על הספסל ולא לזוז. תקבל רק חמש עשרה הצלפות, אבל חזקות. תודה לי על כל אחת מהן. אם תזוז באמצע נתחיל מההתחלה ואתה לא רוצה שנתחיל מההתחלה, נכון סאנדיי?" הוא אישר. הישבן שלו קרא לי. אחזתי בחגורה והתחלתי להצליף בו חזק, בכל הצלפה הרגשתי את העונג מתחיל לזרום בי, את השלווה חודרת אליי. סופסוף אני אני וכמה טוב לחזור הביתה, אליי, חסרתי לי הרבה זמן.
"חמש עשרה, תודה גבירתי", הוא כמעט צעק בקול שבור. "תרים את המכנסיים ותתישב", אמרתי, מתעלמת מכך שהישבן שלו כואב מכדי לשבת. לאחר שסגר את מכנסיו והתיישב בכאב, התישבתי עליו, נעה על זיקפתו המכוסה במכנסיים, עד שכמעט גמרתי. נעצתי את שיניי בכתפיו תוך כדי גמירה, סידרתי את בגדיי וקמתי.
"עברת את המבחן, סאנדיי, נפגש שוב בראשון הבא והפעם לסשן אמיתי. אה ו.. אם לא ברור.לך אסור לגמור. אני מרשה לך לגמור רק תוך אוננות על מה שהיה עכשיו ורק בין חמש בבוקר לחמש ועשרה. אם תפקשש, תאלץ לחכות 24 שעות. ברור?".
"ברור גבירתי, תודה. אפשר חיבוק לפני שתלכי?"
"לא מותק. עוד לא זכית בחיבוק. לילה טוב. נפגש בשבוע הבא. חכה עשר דקות לפני שתצא מהגינה".
השארתי אותו שם ויצאתי ללילה הקריר. חיוך גדול מלא את פניי. מעניין מה צופן לו יום שני.
