רצה עם זאבים

השווית אותי להרואין,

אמרת שבאת להלחם בי,

להוכיח לעצמך שניצחת, שניגמלת.

ואני הסברתי לך,

שאני לא בזירה,

אני לא נלחמת.

אני כאן באהבה, מאהבה,

ויכולתי להסביר לך בכוח,

שאת כאן מסיבות אחרות,

שאת רוצה שאסביר לך שאת עדיין ולתמיד

הילדונת שלי, האהובה,

הזנזונת שמחכה לאצבעות שלי שישחקו לה 

בכוס הקטן, הרטוב, הרעב שלה, שיחנקו אותה,

שישייכו אותה בחזרה אליי,

שבדרך לגמירה , הילדה שלי תלחש "גבירתי, תרשי, בבקשה".

במקום זה, אני קוראת לך "אחותי" ונותנת לך נשיקה בלחי.

ואני לא יודעת איך את יותר שונאת אותי או אוהבת אותי.

אני יודעת, שלא משנה מה תאמרי,

את עדיין שלי ויום אחד, כשכבר לא תפחדי יותר,

תקראי לי שוב "גבירתי",

הבנת, אחותי? :)