זאת ההגדרה הכי מתאימה…
מערבולת חוויות ורגשות,
רכבת הרים הכי מטורפת…
בוקר אחד את שם למעלה בהיי
מרגישה שנגעת בפסגה
ואחרי כמה שעות את ברצפה…
לוקחת סיכונים…
מהמרת על כל הקופה
אין לי מושג מה יהיו התוצאות
אבל בפנים, בלב אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון
גם אם זה כואב וזה טירוף של חוסר וודאות
אבל שום דבר לא וודאי ובטוח בחיים,
יש לי אמונה פנימית שאומרת שהכל לטובה,
גם אם הכל פתאום מתפרק ונשבר
יכול להיבנות משהו חדש ובריא יותר.
תקופה של משברי אמון ואמונה…
תקופה שבה איבדתי את העוגן שלי - אבא שלי
זה מאתגר…
אף פעם לא הבנתי את האומץ הזה שיש לי
שבתוך נפילה, אחרי כאפה, אחרי אכזבה
אחרי כאב שהוא פי כמה יותר חזק מכאב פיזי
בתוך משבר אמיתי עם עצמי…
אני לוקחת עוד סיכון גדול יותר.
אז אין לי מושג מה יהיו ההשלכות,
אבל יחד עם האכזבה שמשהו אחד נגמר,
למרות שרציתי מאוד שימשיך והיה לי מהנה ממש,
אני מקווה מאוד שהסיכון שלקחתי בהחלט ישתלם ויביא איתו התחדשות, ריגוש והתחלה חדשה.
אני יודעת שזה לא הולך להיות פשוט…
אבל אני מוכנה לקפוץ למים העמוקים
ומה שזה יביא איתו אקבל בהבנה ובאחריות.
בהודיה על כל האתגרים, הכאב והאנשים בדרך.