יש משהו כל כך מטעה ומתעתע
בין להיות חזקה ודומיננטית ולשדר עסקים כרגיל
לבין הרצון להיות ילדה, רגישה, חלשה,
בלי יותר מידי אחריות על הכתפיים,
לתת לרגשות את המקום שלהם,
להסכים להיות חלשה.
חלשה כדי להרגיש באמת!
להרגיש את הכאב, לכאוב באמת,
בין אם הוא פיזי או רגשי, או גם וגם (עדיף..)
להרגיש ולהיות פחות…
קטנה, שברירית
״לספק את הסחורה״ מהמקום הזה.
לפעמים יש נטייה לחשוב שלהיות ״נשלטת״
זה מקום חלש, נמוך, משפיל, ריק
אבל הפוך….
דווקא שם אפשר להרגיש יותר
הרבה הרבה יותר
לנתק רגע כל אחריות, מחשבות, דאגות
נסיבות החיים, הצרות, וכל הרעש והשיט
ולהסכים להיות בריק…
להסכים להרגיש באמת את מה שמתבקש
להסכים להיות את בלי מיליון הכובעים שעליך.
ודווקא במקום של השקט, של האין
יש כל כך הרבה מתנות!
כל כך הרבה דברים שרוצים להגיד ולעשות
אבל שששש… לא עכשיו
עכשיו רק להרגיש
להיות…
כלום!
ופתאום זה מנקה, משחרר
הכאב, ההשפלה, חוסר הודאות, חוסר הידיעה
חוסר האונים, חוסר השליטה, הכניעה, הצייתנות
ההתמסרות, העונג וההעצמה לצד השולט (שולטת)
דווקא כל זה…
גורמים לך להרגיש יותר
הרבה הרבה יותר
מועצמת!