הגורה הזאת כזאת כלבה מעצבנת
מצד אחד אני ממש ממש רוצה אותה
מצד שני היא בראטית מעצבנת
אבל היא נכנסה לי ללב…
עם הסיפור שלה, עם מה שהיא עוברת
וזה מרגיש לי טבעי
מצד אחד לחבק אותה, לעטוף אותה,
לתמוך בה, לעזור לה, להקשיב לה
להכיל אותה, את החרמנות שלה
את הפנטזיות הסוטות שלה.
לתת לה ביטחון, רוגע, מקום בטוח.
מצד שני להיות קשוחה איתה,
להעניש אותה, להעמיד אותה במקומה,
להיכנס בה, לכעוס עליה.
שכל מה שבא לי עכשיו,
זה לזרוק אותה על המיטה, לרתק אותה,
לקשור אותה היטב, ערומה ופתוחה מולי,
לכסות לה את העיניים,
לעלות עליה, לחנוק אותה וללחוש לה:
למה את כל כך מעצבנת ומושכת אותי בו זמנית?!
יא כלבה אחת!!!
ולתת לה 2 סטירות חזקות
ומאותו רגע כל הגוף שלה לרשותי
להרגיש אותה, להסניף אותה, ללקק אותה,
לשגע אותה, להכאיב לה, להטריף אותה,
ללקק אותה, להגמיר אותה מלאאאאא
עד שהיא תתחנןןןןןןןןןן שאפסיק!!!!
היא תבכה ותתחנן כמו כלבה טוב שאפסיק!
ואז… אני אשב לה על הפנים
והיא תצטרך להוכיח
כמה שהיא באמת רוצה אותי ומוקירה לי תודה!