על הלילה הראשון.
על החיבור המיידי.
על התקשורת הנפלאה והזורמת.
על השיחה העמוקה והרגישה ההיא.
על הרגע שביקשת שאנשק אותך.
על הלילה שלא נגמר... עד הלילה למחרת.
על הנשיקות הרטובות והמטונפות.
על הצמרמורות בגוף עם כל ליטוף על היד.
על הגב.
על הרגל.
על כל סנטימטר בגוף בעצם.
על המרחב הבטוח והכיפי שיצרנו לעצמנו.
על ההרמוניה בה תקשרנו עם הגוף. ועם הטבע.
על הקושי להתנתק גם בלילות הבאים.
על הריגוש שרק הלך והתגבר ממפגש למפגש.
על הרצון לעשות טוב אחת לשני.
על החיבוקים.
על המבטים בעיניים.
על החיוכים.
על הצחוקים שלא נגמרים...
רציתי לכתוב על הטיול ההוא בצפון.
על הדרך הארוכה בין ההרים כששנינו עם ציוד כבד.
על החיוך שלא ירד לרגע והפך לצחוק מתגלגל כשכמעט החלקת לתוך המים הקפואים.
ועל איך במקום להתלונן על הנעל הרטובה - זרמת איתי כשאמרתי שזה רגע מושלם לתמונה.
זה היה.
על המציצה ברגע שעברנו אותה.
על הרומנטיקה מתחת לשמים זרועי-כוכבים.
על 24 שעות שנגמרו רק כי היית חייבת לחזור לציביליזציה ולהשאיר אותי לחגוג את החיים.
על הזיון ברכב רגע לפני שאנחנו מתנתקים...
אז רציתי ...