"למה אתה כזה רזה?! תאכל משהו..."
כמה פעמים שמעתי את זה...
אחי נראה כמו גורילה.
אחותי כמו תדיראן.
אבי, ז"ל, ואמי - שתיבדל לחיים טובים בריאים ומאושרים - לא "אנשים קטנים".
אני פריק של שווארמה.
🍫 תמיד יש בארון, יחד עם עוד מליון חטיפים בשביל המאנצ'יז.
רק מה לעשות? אני אנרגטי ברמות-על.
זו הסיבה שאני "חופר" לפעמים (!) - יש בי המווווון מרץ.
בגיל 10 נכנסתי לחוג ג'ודו.
כשאתה היפי בנשמתך אבל גדל עם ערסים משכונת-התקווה - אתה חייב ללמוד להגן על עצמך.
בגיל 12 בערך התחלתי ללכת לצופים.
סיימתי י"ב כשאני חותם על *שנת-שירות.
בכיתה ט' החלטתי שהאימונים בימי שני וחמישי והפעילויות בימי שלישי ושישי לא מספיקות - ונרשמתי לקרב-מגע בימי ראשון ורביעי.
כמובן ששבתות שלא היו בהם תחרויות-ג'ודו או טיולי-צופים, היו מנוצלות לבילוי בים/חברים - למעט החופש הגדול - שבו מגיל 12 הייתי עסוק בלהשלים הכנסה.
בגיל 18 התחלתי לחשש - ומאז **לא הפסקתי.
למעט תקופות-מבחן....
שהאחרונה שבהן גרמה לי להיראות כמו סימן-שאלה.
כרס-בירה ענקיייייית.
אם המשקל שלי כאדם בוגר וכחייל היה נע בין 50 ל52 - הוא עלה ל67(!) בשיא.
צילמתי.
העליתי.
כל תגובה - בפוסט או בהודעה פרטית - החמיאה לאלכוהוליסט בבגדי-השיפוצים ו"מחו" כנגד האתלט שבתמונה לידו.
ועל זה בעצם רציתי לדבר:
אם הרזון לא מתקשר לחוסר-כח - ואני לא בא לשחק אותה עבדאי, לא הסטייל שלי - אז מה הבעיה בו?
כשהייתי "שמן" הביצועים שלי היו בהתאם.
פתאום אתה מתנשם אחרי פחות משעה של טראנס ביערות.
והדי-ג'יי? ממשיך לתת בראש.
קצינת-המבחן שייכת לעבר מזמן.
תוך 4 חודשי-עישון-ללא-שתייה (3-4 כוסות בסופ"ש לא נחשב, כן?) חזרתי למיטבי ולמשקל תקין של 51 קילו.
רוקד בכל הזדמנות.
שוחה בכל הזדמנות.
ומקיים יחסי-מין בכל... פעם שההזדמנות מגניבהְ.
ניסיתי.
ועדיין מנסה.
הכנסתי ביצים ותוספי-מזון ועוד כל מיני שטויות שאמורות להיספג בי יותר טוב איכשהו.
אבל איכשהו, יש לי תחושה, שעד שלא אהפוך לבטטת-כורסה - לעולם לא אגיע למשקל-בסיס של 55.
טוב, מה אני חופר על שטויות?!
קחו משהו לשטוף ת'עיניים:
*לפני. לא ב מ ק ו ם צבא.
**פסיכדלי ניסיתי לראשונה רק בגיל 30.
מיותר לציין שלא לקחתי את זה כדרך-חיים.
***על מי אני משחק-אותה?! אני בתול 🔫🤕