מיליארד כוכבים

דפוק אותה, דפוק אותה אדוני.

זה מזמזם לי בראש בלי הפסקה.

היא על הרצפה, על ארבע, התחת באויר.

דפוק אותה, תזיין אותה אדוני.

הרעש הזה לא מפסיק.

אני רוצה לראות את הבעת הפנים שלה משתנה, איך הפה נפתח בהפתעה 

כשאתה דוחף לה אצבע משומנת לתחת בלי הכנה. בלי לדבר.

אני רוצה לראות איך הכאב שלה מתחלף לעונג כשאתה פותח אותה, מרחיב את הזונה.

אני רוצה לשמוע אותה מייללת, צורחת -

דפוק אותי בבקשה.

אני יושבת על הכורסא, הרגליים פתוחות, פרוסות על הידיות,

אני מאוננת את עצמי עם האצבעות ויש כתם על הבד ואולי הייתי רוצה להיות עכשיו במקומה

ואולי לא. טוב לי ככה,

לצפות מהצד, לראות אותי בה.