מיליארד כוכבים

הדרך היתה מלאה באבנים וקוצים, לפעמים שכחתי ממך אבל זה היה רק לפעמים,

לפעמים חייכתי עם הזכרון, לפעמים כעסתי. כעסתי הרבה. עלי ועליך,

הערווה שלי גדלה פרא, אני נהייתי פרא. כלבה לא מחונכת במיוחד

כי אין בשביל מי ואין בשביל מה

וחשבתי שנגמלתי ממך וסגרתי את הדלת, טרקתי בזעם

וניסיתי שלא להסתכל לאחור כי אין דרך חזרה ואין מחילה וכעסתי.

לפעמים החיים מובילים אותנו בשבילים שלא צפינו והדלת נפתחה. קצת.

והכנסתי בה רגל, שד אחד לבן ושדה אדומה והצצתי. קצת.

וכמו מגנט עצום אני נמשכת חזרה. אליך.

וכמו כלבה טובה אני אשב למרגלותייך ואחכה.

אחכה שתשרוק לי חזרה למלונה.

למלונה שלך. שלי.