מגרדת את הקירות, ככה זה כשיש איסור, פתאום הכי בא לי בעולם
לגמור.
נוטפת ומחליפה תחתונים, מסתובבת כמו שדה.
עונש?
אילוף?
כן, התחצפתי. מתחתי קצת את הגבול מולך, אני לא תמיד יודעת מתי זו מתיחה ומתי זו לא.
אז עכשיו אסור לי לגמור או לאונן עד שבת. לפחות. ואני נזהרת עכשיו מאד כדי לא להחמיר את מצבי,
אני לא מהזוחלות, או מתחנפות, או מלקקות.
בעצם אני כן מלקקת, אבל רק אותך, או גלידה, או את הדם שלי כשאני נפצעת,
אתה יותר טעים.
אני חושבת שאתה מאלף אותי, זה לא עונש, ואני בכלל חשבתי שאני דיי מאולפת
כלבת הכלבות שעושה מה שאתה רוצה, אז חשבתי, לחשוב זה טוב.
גם לטעות זה בסדר, כי אם אני לא אטעה, איך אני אלמד?
אני לא אוהבת עונשים, אתה יודע את זה, בעונש יש משהו לא טוב בעיניי,
זה מוריד למטה בצורה לא נעימה וזה הגיוני כי הרי זו המטרה
ואין לי ספק שאני עוד אחטוף עונשים,
אבל אילוף זה כבר משהו אחר, אילוף מחייך אותי, אילוף הוא חלק מלמידה, מתהליך,
הוא מוריד אותי למטה ברכות.
אילוף מראה לי שאני חשובה לך, אחרת לא היית טורח.
ועכשיו אני מגרדת את הקירות, מנועת אורגזמה וחיכוך, מתאלפת.
