גבולות.
שיחות ראשונות של גישוש, יש חיבור וירטואלי מסוים ומתי שהוא עולה השאלה:
מה הגבולות שלך?
ואני לא מתייחסת כאן בכוונה לאלו שאומרים שהם מחליטים מהם הגבולות, נראה לי פשוט הזוי מידי ולא, זה לא מה שיראה אם את "טוטאלית" או נשלטת אמיתית או לא.
היא מתלבטת האם לשלוח את הרשימה הארוכה מאד מאד מאד של כל הדברים שמעוררים בה אימה ופחד או שכדאי לצמצם אותה כי בעצם, אולי היא מחפשת את זה שיבין וילמד אותה לאט לאט ללא רשימת איסורים אדומים כאורך הגלות שרק יגבילו כל סנטימטר של שליטה.
את התשובה רק היא יודעת.
תקשורת פתוחה, בונה, כנה.
האם אנחנו לא נמצאים כאן כדי לצאת מהמסגרת גם אם זה כרוך בלשתות מקערה על הרצפה ואבוי להשפלה האיומה?
היא נותנת לו רשימת גבולות שהיא איפשהוא באמצע כי היא מפחדת לפספס אותו, הוא באמת נשמע ממש שווה ואמיתי שכזה. שולט.
היא כבר מבינה משהו בעולם הזה, אבל לא לגמרי. קצת תמימה.
היא קודם כל רושמת את אלו האסור בתכלית האיסור, אלו שלעולם לא יהיה ניתן לעבור וממשיכה עם עוד כמה שיהיה אפשר לכופף עם הזמן והאמון ובלה, בלה, בלה...
מילים. מילים. מילים.
היא מצפה שיזכור אותם ולא יעבור על אחד מהם בלי לשוחח איתה על זה קודם, כן. למרות שהיא כלבה.
הם נפגשים ו וואוו הוא מצחיק וחכם ויש ניצוץ.
הוא שולט.
בפגישה השלישית שלהם הוא עובר על אחד הגבולות, אחד מאלו שהיו טאבו בצורה בוטה, היא כמו מטומטמת נותנת לו לעשות בה כרצונה.
כמה שעות אחר כך היא תתעשת והוא יעוף לפח.
בבעיטה.
