ככה אתה אומר לי. תתכונני.
היום לא יהיו רחמים, תייללי, תבעטי, תפחדי, זה רק מעמיד לי יותר, זה מצוין.
היום לא תקבלי את הזין שלי בפה לנחמה, היום את תבכי.
הפחד מיד עולה ואני מנסה להריץ בראש תסריטים ואומרת לעצמי שהוא בטח לא ממש מתכוון ברצינות, לא רק לזין, גם לגבי הבכי,
הוא יודע שאני לא אוהבת לבכות.
ההוראות היו מאד ברורות, מדויקות.
את נכנסת, מתפשטת, רגליים על הרצפה, גוף על השולחן, ידיים פרושות לצדדים ככה שיהיה לך במה לאחוז כשיתחיל להיות קשה.
אני מוכנה, מתרגלת נשימות כמו שלמדתי אז ביוגה המיותרת בשנות ה90, מנסה להזכר מה צריך להיות ארוך יותר, עמוק יותר?
הנשיפה או השאיפה, הייתי צריכה להקשיב שם.
שקט.
אני מריחה את הפחד של עצמי והכוס שלי נוזל.
אתה נכנס בצעדים כבדים, גורר כסא, מניח תיק ודברים מתחילים לצאת ברעש מוגזם.
אתה משחק לי בפחד, משחק לי בראש. סאדיסט.
הגאג האדום מולבש, כיסוי עיניים כפול, נראה שאני מוכנה לך.
מלטף לי את הלחיים בעדינות ובלי הכנה משהו קר נדחף לי לחור, הכאב מפתיע אותי ואתה רק דוחף אותו עמוק יותר.
זה לא הדילדו ובטח שלא האצבע שלך, אבל זה לא ממש משנה.
מתמקדת בתחושה, החור נפתח ואתה מכניס ומוציא, מכניס ומוציא, יוצר שם מנהרה פרטית, חוצב.
מתחננת לגמור בלי מילים ומתכווצת על החור, רועדת מפרפרת על השולחן.
גומרת.
נרגעת.
עכשיו אתה מוציא את מה שזה לא יהיה מהחור, כנראה שחצי מטר עומק מספיקים לך ואתה דוחף לשם משהו קטן,
הוא מחליק פנימה בקלות והרגשת הקלה מתפשטת בי לשתי שניות בערך, עד שאני מבינה שיש בתוכי את הפלאג המתנפח,
זה שסיפרת לי עליו אתמול.
הרגשת מלאות.
אתה מרחיב את המנהרה, אתה יסודי ואני מתחילה להבין מה הולך לקרות כאן היום, הבטחות צריך לקיים אמרת.
זה מתחיל לכאוב ואני מתחיל לייבב, הדמעות מתחילות לרדת ואז ברגע אחד הכל נרגע,
כאילו הגוף שלי מקבל את הגוף הזר, ויש שלווה.
אני צפה למעלה ולמטה, הראש מונח בתוך שלולית של רוק ודמעות ולא אכפת לי מכלום.
מנוחה.
שתי הצלפות מהירות מעירות אותי ואתה צוחק.
טוב לך כלבה שלי? אתה שואל, וברקע אני שומעת את כפפת הלטקס נמתחת על היד.
...let the games begin
