מיליארד כוכבים

בשניות הראשונות הכל מכווץ ואדוני דוחף את הזין שלו ממש בכח.

בשניות האלו זה כל כך כואב לי ואני לא ממש מצליחה לנשום, אני כן מסננת מסכנות ואיזו יללה או שתיים ואדוני בתגובה רק חופר שם ביתר מוטיבציה.

ואז, כמו סוג של קסם, החור נפתח.

הגוף נכנע וזה מצחיק כי ברגעים האלו אני הכי כנועה שיש ועדיין, כאילו, החור מקבל על עצמו עצמאות להתנגד.

חור חצוף.

ואולי הוא חור חכם כי הוא יודע שאני צריכה את הכאב הזה של השניות הראשונות, נראה לי שהחור שלי מנהל אותי.אדוני בוטש את החור ולפעמים אני רוצה שזה ייקח נצח עד שהוא יטיס פנימה את הגמירה שלו, לא כדי שאני אגמור, אולי, כי זה עושה לי כל כך טוב להיות לו לכלי ולפעמים אני רוצה שזה יקרה מהר רק כדי להתענג על השניה המזוקקת בה הוא שואג.

כך או כך אדוני ממילא לא שואל אותי:)

בוקר נהדר!