אני נמצאת עכשיו במקום שלא מוכר לי, במקום שבו ליטופים נעימים לי, רכות שכזו.
תמיד סלדתי בעולם הזה מכל דבר שהראה על קרבה שוברת גבולות, אתה תהיה שולט, תשמור על דיסטנס מסוים ואל תתקרב אלי יותר מידי, כל דבר שהיה מתחבר לי לוניליות, גרם לי לבחילה קלה, תמיד ברחתי.
ופתאום נעים לי להיות גם מלוטפת, מחובקת, נעים לי הרגש ומוזר לי והיום תהיתי פתאום איך זה קרה, מה גרם לי להשתנות, להרגיש עם זה בנוח ואפילו לאהוב את זה?
אולי זו בגרות, אולי בגלל אדוני. האמת, הכי טוב להאשים אותו לא?
הרגעים האלו מגיעים בכזו ניגודיות למה שקורה שניה לפני, רגע אחד אני נחדרת בכמעט אלימות וברגע שלאחר מכן אני מלוטפת ומלטפת.
תגידו, אפטר קייר או איך שלא קוראים לזה, אז לא. לא לזה אני מתכוונת, עם אדוני זה משהו אחר וזה מוזר ונהדר ואני לומדת לאהוב את זה.
בעצם, אני כבר אוהבת את זה.
אבל בשום מצב הרכות הזו לא יכולה להגיע לבד.
לבד זה גבול!
:)
