לפני 8 שנים. 27 בנובמבר 2015 בשעה 14:27
אף פעם לא ממש הערצתי.
לא הייתי גרופית של להקה מסויימת, לא תליתי פוסטרים של ג'ורג' מייקל עם חבל ומבט מצועף.
היחידים שהתקרבו אולי היו גאנס ומטאליקה. גאנס בגלל אקסל מטאליקה בגלל המוסיקה.
קוראת כאן נשלטות שאומרות ללא הפסקה שאדונן הוא המלך שלהן והן מעריצות וסוגדות.
אז סורי אדוני, אתה לא המלך שלי אתה אדוני. השולט שלי. זה משהו אחר.
מלך נשמע לי קצת מצועצע, אבל זאת אני.
אני גם לא סוגדת.
אני אוהבת, אהבה פשוטה כזו.
אבל אני כן מתחילה להעריץ, לא כי הוא יודע לתת סטירות טוב, או כי הוא מכאיב לי בדיוק איך שהוא אוהב.
לא כי הוא נותן לי להשתולל לפעמים ולא נבהל ובורח על נפשו.
אלא כי הוא בן אדם.
פשוט לא?
שבת שלום:)
