אני עקודה, ידיים לצדדים רגליים פשוקות וחם לי.
אני מפחדת, מקשיבה לכל רחש ואדוני מרעיש בכוונה ואני מתחילה להתפלל בלב שירחם על הכוס.
אם יש משהו שמעורר בי אימה זה הצלפות על הכוס, בעצם גם עוד מלא דברים אחרים.
אדוני מלטף לי את המצח וזה מרגיש מאד מוזר, לא כי אנחנו לא מתלטפים, אבל באותו הרגע זה שונה, כאילו הוא מנסה להרגיע את הפחד שמציף ואדוני בכלל ניזון מהפחד שלי, גם ממנו.
אוזניות נכנסות לי לאוזניים, מוסיקה שמיימית מציפה ואני צפה, שוקעת לתוך העננים ונעים לי, כל כך נעים לי.
אני מרגישה שמשהו עובר לי על הגוף, משהו קר, הוא עובר באיטיות מסביב לכל פטמה ויורד למטה אל הירכיים ועולה חזרה אל הכוס.
סכין.
הוא מטייל עם סכין על הגוף שלי, זה שבעצם שלו ועכשיו אני מבינה למה אני קשורה.
באופן הזוי אני רגועה, עדיין נעים לי ואני מתחילה להרגיש שאדוני מפעיל לחץ עם הסכין במקומות מסויימים, אני לא יודעת איפה, אני שם ולא שם.
כשאנחת חזרה על הקרקע אסתכל במראה.
"זונה קטנה שלי"
זה מה שאדוני חרט לי קצת מעל המשולש, קצת מתחת לטבור.
מסומנת.
