מיליארד כוכבים

יש רגעים שאני רוצה לזרוק את הכל מהידיים ולברוח.

לברוח ממש רחוק למקום שאין בו כלום

ויש בו הכל,

את כל מה שאני צריכה בשביל שקט.

הרגעים האלו מגיעים כשאני עם אדוני,

הם מספקים לי את הדממה הזו,

ובתוך הרעש של השוט ששורק ונוחת,

הייללות, הנהמות, בתוך הכאוס המאורגן

אני לא צריכה להחליט כלום ולחייך בצביעות מעושה,

אני יכולה לברוח למקום שלי למטה ולצוף

לי בים שלנו. להתנתק.

זה מה שאני צריכה עכשיו.

ממש ברגע זה.