הוא מצחיק אותי ומחייך, גם מכעיס לפעמים ולפחות זה אומר שאני מרגישה.
כעס הוא רגש.
לפעמים הוא מתסכל אותי ולפעמים כל מה שאני רוצה זה איזה ליטוף על הראש
אחד כזה נעים, שיעשה לי נעים.
ליטוף של גאווה אולי, לא יודעת ממש.
ליטוף של מילים שאולי לפעמים קשה להוציא, אני מכירה את זה.
אני כזו.
וזה רק לפעמים ולא כל הזמן כי רוב הזמן אני לא זונת צומי
ובכלל אני חושבת שאני קצת שונה ושונה זה טוב, נראה לי.
ותמיד לכולם היתה בעיה להתמודד עם השונות, או שלי היתה בעיה עם הסטנדרטיות
ועכשיו זה אחרת. ממש שונה בקיצוניות וזה טוב ומאתגר.
אני מעצבנת, אבל לא תמיד.
כולם מעצבנים אחד את השני לפעמים לא?
אי אפשר לחיות במתיקות אין סופית כל הזמן, זה לא הגיוני.
אני גם מתנהגת בטיפשות, לא תמיד, כן?
עושה שטויות רטוריות ולא מצליחה לעצור את עצמי,
בעצם, זה דווקא יתרון, כי ככה לא כואבת לי הבטן, רק קצת החזה.
אני גם מקסימה ומלבבת אבל היי, אל תתבלבלו. זה לא פוסט הכרות.
אני מאלנת'אלפים דברים,
קצת כמו כולם ואני
אוהבת אותו.
זהו, הוצאתי את זה.
עכשיו אני צריכה לעשות את זה גם פנים מול פנים.
אה...ושבת שלום!