מיליארד כוכבים

מפגש עסקי מרובה אנשים, מגיעה בלי מצב רוח,

מכינה קפה ומתיישבת עם המחברת

עוד לפני שהתחיל כבר סופרת דקות לסיום,

רוצה רק להגיע הביתה ולהקבר בתוך השמיכות

ופתאום קולטת שחייכתי,

שאני צוחקת,

שאני אפילו אפקטיבית.

לשעתיים תמימות הצליחו להסיח את דעתי,

לזמן קצוב הייתי ממוקדת בדברים אחרים.

לא הגיע סוף העולם גם אם עדיין עצוב

ובכלל, עצב זה דבר טוב, הוא מחזק, מלמד

וכל דבר צריך להיות במינון הנכון,

אסור לשקוע,

בלי קיצוניות.

מנוחה.